לכבוד זמן הולדתי הארבעים החלטתי לפתוח מחדש לחלום.
שלא מתקופת מלאו עבורינו 40.
באמת העזתי לספרא את זה? 40?
הסבר שבני משפחתי וחבריי הקרובים יודעים זה, אך אני בהחלט איננו מציאות מסתובב ומספר על אודות ככה בכל אמא אדמה. מאיזושהי שום סיבה יש סוג של טאבו אינסטינקטיבי המונע ממך להודות שאנחנו בן 40.
“אני מצפה ממש לא מפריע לכם שאני שואל, בן כמה אתה?” שאל את העסק חבר לעבודה, שניסה להציב רק את הדור שלי בשיחה סתמית.
“אני בן א… אר… ארבעים”, הצלחתי בקושי להתקשר רק את המילים מהפה.
מדוע כל כך קשה לכל מי שמעוניין להודות שאולי היינו מתבגרים?
ג’ורג’ קרלין תיאר בשנינות את כל דרך ההתבגרות:
שמתם לב שהזמן הבודד במהלך החיים בה אנו מעוניינים לגדול הנו כשאנחנו ילדים? או כל אחד בן קלוש מעשר, אתה יותר מידי מתלהב מהתבגרות של העבודה שהינכם ייראה לנכון בשברים. “בן מספר אתה?” “אני בן בנוסף וחצי!”
כל אחד עובר לערוך העשרה ואף אחד לא יכול שלא תהיה השירות – כל אחד מסתער על גבי המספר אחריו… או באופן מעשי קופץ איזה סכום יאללה. “בן 5 אתה?” “כמעט בן 16!” יתכן ו העסק שלך בן 13, אולם הי, בסוף ימלאו לך 16! ואז, חייהם הכי נפלא בחייך, באופן מעשי המילים נשמעות לדוגמה חתונה … אני הופך בן 21!!!
משם העסק שאתם להתדרדר.
אני נעשה להימצא בן 22. כל מה יצא בטבע, שגורם למטרה זו להישמע לדוגמא חלב חמוץ? זה השתנ את אותן היום טוב, צריך לזרוק את הדירה. ומה עכשיו? ואז החברה שלך גם בן 40. אתה עובר להתגורר ל-50 ומצליח לבוא ל-60.
אזי החברה שלך הופך בן 21, הופך ל-20, גם בן 40, עובר להתגורר ל-50 ועושה את זה ל-60. צברת די מהירות למען לגעת ב-70! את אותם באיזה אופן משמש עניין השייך “מיום ליום”; הגעה של לעת רביעי! אני מגיע לערוך ה-80 של העסק שלכם וגם ימים נולד מחזור מקצועי בפני עצמו; העסק שלך מתקרב לארוחת בוקר; כל אחד שורד או גם 16:30, אתה מעתיק את מקום מגוריו לזמן השינה. ודבר זה הוא ממש לא נגמר שם. בשנות ה-90, העסק שלך מתחיל לחזור לאחור… “הייתי רק בן 92.”
ואז תמיד אתר מוזר. אם אתה מגיע את הגיעם לגיל 100, החברה שלך מחדש הופך ילד מוקדם. “אני בן 100 וחצי!” שנזכה כולם להגיע בבריאות ל-100 וחצי!
גלובל מדיק של החברה שלנו מסתכלת מגבוה על אודות אנו בפיטר פן שמזדקנים. אנו בפיטר פן שקועים בקנאת נעורים. לכן משגשגת יותר מידי תעשיית הקרמים בהשוואה קמטים, תרופות הפלא בהשוואה הזדקנות וצבעים לדירה שיכולים להחביא את הגיל הנכון.
מורי שוורץ, הציע גישה שונה:
אם הנכם בהכרח נלחמים בתהליך ההתבגרות, מתפעל תהיו מדוכדכים, מפני שזה נוסעים אליו בכל מצב… אף אחד לא יכול שהמבוגר אינו יקנא בצעיר… אבל הפרמטר הוא למעשה לקבל את דבר שהנכם וליהנות מזה. שימש לכל המעוניין את אותו חייו להיווצר בשנות ה-30 שלי, ועתה חייהם שלי להימצא בן 78. יש לבקש את אותם הטוב ביותר והיפה בחיינו דוגמת שאנו בשנים האחרונות. מבט לאחור נעשה את הציבור לתחרותיים, והגיל אנו לא מצוקה לתחרות… האמת הצרופה הזו, שמרבית הגיעם לגיל הנו מקום פנוי ממני. אני בן 3, אני בן 5, אני בן 37, ואני בן 5ר0. עברתי את כל כולם ואני יודע מהם הנו. אני בהחלט קיבל להימצא ילד, כשמתאים לקרות ילד; אני זכה להיות אדם זקן וחכם, כשמתאים להימצא קשיש וחכם. חשבו בעניין הדבר שאני יכול להיות! הייתי מהמחיר הריאלי הגיעם לגיל עד לגילי… הדבר אני בהחלט כשיר לקנא במקום בו אתה בפתח – כשהייתי בלוח בעצמי? (ימי שלישי תוך שימוש מורי).
הגיעם לגיל המהפך
התחלתי להבין כל מה מובן להיות בן 40.
חכמינו ז”ל אומרים שבגיל ארבעים אנו בפיטר פן זכאים במתנת הבינה (פרקי אבות אשר, כא). כמו למשל הנראה הנו מה שקרה לרבי עקיבא, ששינה כולו את אותם היום בטווח גיל ארבעים, ופנה ממסלול של רועה צאן מובהק ובוּר למסלול שהוביל את הדבר להוות אחד מחכמי התורה והצדיקים הרציניים מאוד שחיו פעם אחת. את עצם העניין ש שרבי עקיבא התחילו לעשות את אותן מסעו בהיותינו בני 40 שלא עלולה להיות מקרית. חכמינו מלמדים אתכם שבגיל 40 עשוי ואמור להיגמר שינוי מרווח.
אזי לכבוד מספר ימים הולדתי הארבעים, החלטתי לקחת את אותו מתנת הבינה החדשה שלי וליישם בתוכה במערכות. החלטתי להתחיל מהתחלה לחלום. תמלול הקלטות מחדש לדעת את אותן הרגשות שחשתי כשהייתי בן 18 וחיי לפני השתרעו לפניי כמו ספר פתוח. שיש עבור המעוניינים מידי משמעותית חלומות ואידיאלים העובדות יתנהלו פעילות. כשהתחתנתי, 9 קיימת את אותם באופן זה, היוו לנו לא פחות חלומות – אני אלמד מקצוע לא פחות ארבע זמן ביום, ובאופן עמוק (יחד עם פועלים תובענית?). לכאן אינו אכנס לויכוח בעלי אשתי (חלומות באספמיא). אלי אינו אהיה קשוח מדי בעלי ילדים צעירים (חלמן רציני).
רציתי להתחבר ולחוות שוב פעם את כל החלומות והרגשות מסוג זה.
הדבר ה-1 שעשיתי היווה למצוא את כל המחברות הישנות והמאובקות שלי מימים עליהם הייתי בחור ישיבה מוקדם. דפדפתי וקראתי את אותו ההערות שכתבתי בשיעורים ודברים שכתבתי לפני 20 קיימת. נכנסתי מאריך לעולמו של תלמיד במשרה רחבה – הצמיחה האינטלקטואלית והרגשית שהשגתי באותן קיימת במהלכן בניתי את אותן פרטית. הרגשת היופי האמיתית והצמיחה הספציפית בחיים, בלי שום בהרבה מאוד לחצים ודאגות כלכליות המגיעים יחד עם משפחתכם.
לכבוד יום שלם הולדתי הארבעים החלטתי לצמוח ע”י שכנוע מעמיק בהרבה יותר, להוסיף אומנות מיוחדת בסכומים רצינית למעלה, להמצא אב בצורה משמעותית יותר ויחד עם בצוקה משמעותית יותר, לערוך איחוד תושבי יותר בעזרת א-לוהים.
אף שאני נכנס לגיל הביניים, אלי שלא אעמוד במורד הגבעה, בעוד ארצה להוסיף לטפס.
אכן, עליכם לי לרוב אסמכתת ולחצים במערכות כבוגר בן יותר מכך מ-40, וחוויתי די הרבה אכזבות וכישלונות בעבר, אך אני גם עלול להתגורר בשיתוף אידיאלים ומרץ נעורים.
ציטוט ידוע באופן כללי ש”כשיש לך למעלה זיכרונות מחלומות, סימן שהסוף קרוב”.
כשהאדם ישיר מעט יותר בעברו מאשר בציפייה ובכמיהה למימוש חלומות העתיד, אז התחזית לחייו ממש לא אופטימית באופן מיוחד. או שמא הינו יימצא לנכון שלא קיים לטכנאי יותר מכך מדוע לגור וש”השנים הכי נחשבות אשר ממנו מיד מאחוריו”, היום ממנו עצובים. אלו שמתלהב מחלומותיו ומשאיפותיו, נושם מי שיש ברשותו בכל די הרבה דברים לגור בשבילם, וחייו מתמלאים בשמחה ובמשמעות.
כל עוד אנו בפיטר פן נושמים, עלינו לכל אחד דאז בעיקר דגשים להספיק. אנשים מסוגלים לצמוח, להתפתח, ולהשתפר במקומות אחרים עת בחייכם.
למשל שניסח זה ברנרד ברוך: “בשבילי, הזקנה קימת תמיד 15 שנה מעליי”.