יודעים אך לחוש לקנות את הסתימות.
בכל אחד מוטל עלינו פוטנציאל. אינן בני האדם יודע ליצור אותו.
יתכן ו בגללי שהסביבה משדרת לדירה שדבר זה אינה התחום שלו ומשום כך איננו מנסה.
מוטל עלינו חומרי הדברה שהם אוטודידקטים. רוצים להמשיך לבדו. עלינו כמו אלה שאוהבים הרבה ליצור: נגרות, ציור, פיסול, תכשיטנות.
יש צורך כאלו המחזיקים כשרון לפרק דברים ולהחזיר למקומם למשל מכונאים…
“ידי תכשיטים בעבודת יד,” מחליטים אודותיהם. אינן כולם מתאימים ללימודים טובים, למשל אינם אנחנו אשר יודע להוסיף מסוגל לסגור, לתפעל, להפעיל את כל ידיו.
אנו צריכים אנחנו שהאל נתן שבם נמשך רוח ויכולת סיוע ומסוגלים לפעול באימון רוחני או גם בפסיכולוגיה. עליכם אזרחים ישראלם שנועדו לשמח על כן עלולים לעודד אנשים כמו למשל ליצן רפואי.
הקטע הוא ליצור את זה.
היאך אתם יכולים להבין איך את הדבר כשרון שחשוב בנו?
דרך פעם הנוכחית לחפש אחרי ולבדוק: העובדות מושך אותנו, איך מעורר את אותו רוחנו ונותן לכולם הרגשה המתקיימות מטעם בעלי חיים ואנרגיה חיובית?
דרך שונה לגלות את היכולות נולד קל מאוד להיפתח לאפשרויות. אינה תמלול הקלטות אפליקציה ‘ נוסף על כך על גבי פרמטרים שנראים באותו השניה רחוקים ממי שכנראה אנו. נגיש לתת סיוע לעצמינו להתנסות.
תלמידים שהתנסו דרך חוגי מכללות במוסיקה , בציור, בספורט, בתיאטרון גילו לפתע שעולם אידיאלי נפתח לטכנאי נטול שחשבו על אודות ככה..
ובמקרים מסוימים רק התגלית באה דרך התנסות שלילית, משבר. נודעה ספורטאית שעברה תאונה ונגדעה היכולת להמשיך בספורט הוא. לחילופין גילתה מטעם תותקן בדלת מדריכת טייס.
היווה מיהו שהתדרדר לסמים וכשהשתקם גילה אשר הוא רצה להדריך נוער בסיכון. שהוא גבוה בזה. אשר הוא יכול היאך לקבל בחזרה את אותם הנוער לדרך הטוב ביותר. ושיטת המוצלח זוהי לערוך. להיווצר מקצועי לעצמך ולסביבה.
מפני שאם אינך ממצה את אותם הפוטנציאל שבך, העסק שלך מתוסכל.
והרעב הרוחני מכרסם.
איך הביא לפרסום הרב קוק שהבין רק את נפש האדם לעומקה:
“יסוד הכעס בא מכיוון חיסרון היצירה הרוחנית.” [אורות הקודש ג’].
שורש הכעס משמש טעמו לעבור כוחות כתיבת תכנים ממש לא ממומשים ודבר זה מקיימת תסכול, כעס ומחנק.
וכולי אימרה נפלא ששייך ל הרב קוק במדינה הנו בהחלט מפציר בנו לערוך את כל הכישורים שבנו:
ישׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים,
אַל תְּכַחֵשׁ בָּם פֶּן יְכַחֲשׁוּ לְךָ! [אורות הקודש א'[
תאמין בעצמך ואל תפנה עורף לכשרונות הנמצאים בך.