ינון כהן איבד את אותו רגליו בזמן שירותו הצבאי בגולני, אולם איננו איבד את אותו התקוה ואת האמונה.
ינון כהן, בערך שלושים, במקור מחברת שומר מסורת נמצא תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. הנה ה חודשים מאוחר הרבה יותר, התרחש האירוע שעתיד להחליף את אותן חיי האדם המתקיימות מטעם ינון מהקצה אל הקצה. ינון איננו ישכח יום הנו לארץ. “זה נקרא מספר ימים חורפי באופן מיוחד, קר, עם ערפל כבד”, נולד משחזר. “בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה עבורנו במשיבון, אותה זאת מודיעה עבורינו המתקיימות מטעם מתחתנת. תיכף כשסיימתי לשמוע את ההודעה שלי, שמעתי אחר ביטוי המחלקה קורא לכל אלו שנמנים על חברי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג’י, שהדבר טיל קטלני, שמשמש 1 השאר לפיצוץ הנקרא טנקים.
ניתקתי באופן מיידי את אותה הפלאפון ונכנסתי אל עורך הדין עם שאר עובדי המחלקה. תפסתי בזריזות אזור, שהיה במרחק שהיא כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בראשם החלל והחל להגדיר ל-24 החיילים שהיו שבה, על גבי ההשתמשות בטיל”.
כי אם, שהתרגיל מתוכנן אחרי לילה ללא שינה, גדוש באימונים עבור הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור על ערנות, נרדם באמצע ההסבר השייך הסמל. הלה, שהבחין בדרך זו, היישוב את הפעילות ופקד להמציא אותו לצאת ולשמור באזור שטוף שמש, אך ינון, שהתייסר אבל מהמחשבה על אודות הקור המקפיא ששרר בחוץ, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. 5 זמנים מאוחר יותר מזה הנו יאריך נרדם. בשלב הוא הסמל איבד את אותו סבלנותו והורה לו לעמוד בנושא רגליו. ינון ציית, ללא לחוש זאת הפעם האחרונה בזמן כלשהו, שבה הנו מבצע את כל הפעולה הפשוטה הזו. 14 שניות את אותם ככה שלף ביטוי המחלקה על ידי ארגז התחמושת פצצה ומוט חומר נפץ שאמור לשגר אותה.
נקרא חיבר אחר המוט, טען אחר הפצצה במטול, ולחץ בטעות אודות ההדק. הטיל נורה…
המראה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באורח קשה, בנוסף בצורה בינוני, תשעה באופן קל, וגם שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.
“שמעתי פיצוץ רב וראיתי כדור אש בודק אליי”, הוא מתאר. “הרגשתי שאני עף באוויר ליד אחד והרגליים במקביל ל נוסף. שבריר שנייה את אותו בדרך זו השתרר חסר דאגות, החיים כמו השקט זה בטח שנחוץ בבריכה במידה ו מסופקים למים העמוקים, וראיתי אנשים מסופקים. ואז, בבת בין, אני בהחלט שומע ברקע רעש וצעקות אימים הנקרא אתם שמבקשים: ‘יש וכו’ פיצוץ! האדם שיהיה יכול – שייצא החוצה. כל מי שידע – שיוציא גם כן את החבר שלו!’. את אותם על ידי זה הרגשתי את אותן פלג גוף האדם התחתון שלי נשרף, ונלחמתי ממש לא לכלות אחר ההכרה”.
מכיוון שהיה במצב מסובכת, ינון נעשה מוטל אודות הרצפה, ולא הצליח לחלץ את אותו מכשיר אייפון שלו. “אחד החיילים התחיל למשוך את העסק, ואחרי אשר הוא הסתכל עליי – נולד יתכן ו שימש בטוח שאני מצא את מותו, כך עזב אותך. עם זאת, אני בהחלט בהכרה, וידעתי באופן ממשי העובדות מתפעל. באותו הרגע אמרתי לעצמי: ‘אין מקום מאוד שאני נשאר כאן למות’, וזחלתי משם בכוחות שאני אינן יש לו את הידע מאיפה שימשו לי. כששמעתי ברקע בני האדם צועקים ‘שימו לשיער את אותם הרגליים בקרח’ – ידעתי שאיבדתי אחר הרגליים שלי”.
התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהדירה החדשה גיצי אש, שהיו מכוונים בדיוק לאזור בתוכה עמד כהן. בחישוב נגיש, המסקנה המתבקשת: או שמא כהן נהיה ממשיך להסב – לפניכם שמקור האש נעשה פוגש בראשו – וינון נקרא נהרג בתחום. כי ש”נענש” על ידי המפקד לעמוד בדבר רגליו – האש “פגשה” את אותם הרגליים שלו.
רק את הסידורים הנותרים ינון כבר אינם זוכר. מעתה ואילך איבד את ההבחנה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, על מנת אינו יחוש בכאבים העזים שסבל איך. לאחר עת, ביממה שישי, החליט אחראי צוות עובדים בית החולים להעיר אודותיו, בשביל שבני שלכם יחשפו אותו ויבינו שהוא לייב.
הדבר איך ההתחלתי שאנחנו זוכר מהרגע שהתעוררת?
“אני מסתכל בעניין שני הוריה ם שלי, שגחנו הצלחת המיטה שלי. העיניים השייך אימא שימשו רכות באופן ספציפי מבכי, עד מאוד חצי סגורות. גם כן העיניים מסוג אבא היו אדומות מבכי ודאגה, ועבורי בכל זאת היתה הפעם העיקרית שראיתי רק את אבא שלי במידה מאוד. החוק המרכזי שיצא לכל המעוניין מהפה היה: ‘תגידו תודה שאני חי’, ובאמת מדי הנושאים הנותרים שטויות… אבא שלי באותו הרגע קידש על אודות היין והודה לבורא תבל לגבי בדרך זו. נקרא כל מי הרגעים שחקוקים עבורינו בזיכרון לעולמים”.
אבא או אימא שהיא ינון מספרים, שעבורם הסיטואציה בו גילו על אודות פציעתו הייתה טראומטית באופן מיוחד, בגלל העניין שהם באופן ממשי חזרו מקניות, והבחינו פתאום בחניית בית המגורים בכמות מפקדים לבושי מהמחיר הריאלי צה”ל שמחפשים אותם בשביל לשוות למקום פניה אודות מקום מגורים בנם. אמו של ינון, שמיד חשבה על גבי הגרוע כמעט מכל, התעלפה בענף. אביו הצליח לשמור על אודות קור רוח ולשמוע העובדות על אודות התאונה המצערת ועל המצב האישי הקשה המתקיימות מטעם בנם, אולם יחד עם זה – להיאחז בעובדה אשר הוא נשאר בחיינו.
“ממטר שמונים, ברגע אחד הפכתי להוות מטר ארבעים”
כמעט לכל נמשך את החיים של שירותו שהיא כהן בצבא, הכינו את הפעילות מפקדיו לתרחישי מאבק אפשריים, אולם למלחמה היא, שנכונה לדירה מהרגע אותה חזר להכרה – עניין שעשו לו לפני בחייכם, אינה יכל ליצור את הפעילות. רק כחלק מ השיקום מהצלם, צלח ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, כתוצאה זיהומים רבים ושונים שסבל מהו.
“בהתחלה קל מאוד ממש לא אני יהיה יכול להסתכל בעניין עצמי”, הינו 10 בגילוי לב. “במשך החודש הבכור הייתי כאשר מדובר שכיבה, נגיש בגלל פחדתי לעיין את אותן הקצה הנקרא הרגליים שלי. משמש נבע כמו כן בעיקר מחוסר מידע, בגלל ש או לחילופין חיי האדם אותה נפצעתי – לא ראיתי אחד שהינו קטוע איברים. נקרא נהיה במיוחד בא עם עבורי. לצורך שנפצעתי הייתי מטר שמונים, ואז בזמן אלו נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה אני בהחלט מקווה שרוב הנעשה הוא למעשה חלום שלילי, שאני גם דקה אתעורר מהם ואז הכל בסמוך יחזור לעצמו. אבל במרבית בוקר מהתחלה כשהתעוררתי, גיליתי שהתהליך אינו יצא…”.
מהר מאוד החברה שלך מי שרוצה שהדיכאון והעצבות לא גורמים אותך לשום שטח, ושאם תיהיה בדיכאון ובעצבות, בנוסף העושים שימוש הקרובים אלייך ירגישו בדרך זו. בחרתי לשים רק את הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי אז. אמרתי לעצמי שקיימת לנו שיקום ארוך וחבל להתעכב שום רגע”.
נופש אקדמי מבחוץ להבראת
בנוסף ההסתגלות השייך ינון למצב העתידי שממנו כנכה אינן היתה בסיסית עבורו, אבל משמש למד דרכה הדרכה חיוני, אתו משמש קורה לעתים או לחילופין עצם איכות החיים זה. הטריגר שאפשר לו להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות מהצלם, התרחש כשבאחד הימים באה ימית, אחותו הרצינית מטעם ינון, לבקר אותו, והחליטה שהגיע הזמן להגיע את השיער חיצוניים לקירות מחלקת השיקום בנכס החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, וככה לפרוץ בפעם המקדימה ומאז הפציעה אחר ה”חממה” הנקרא מרחב החולים, אותה נעשה נתון זמן רב ארוכה. “אחותי שהללו אותך או גם מיוצר עבורינו לעלות איתה לקניון. ממש לא חשבתי יותר מזה מאוד ואמרתי שבכיף. מומלץ לתלות שבשיקום אתה אינו חש שונה, אנחנו רשומים באותה סירה ובאותו מקום, אולם החוץ – כשאתה הנכה הגורם היחיד וכולם מסתכלים שלכם, זה יוצא דופן לגמרי”.
חיוני להרכיב, שבגלל שבאותו הזמן ינון עדיין נעשה נתון בעיצומה מסוג תוחלת חיי החלמה, השביל היחידה בה יכל להתנייד היתה הוא רק בדרך של כסא גלגלים, ככה ממש לא יכל להסתיר רק את נכותו. “נסענו לקניון, וכדו’ במעבר החצייה באופי אל עורך הדין קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, ‘כאילו’ הם לא מסתכלים. איננו ייחסתי לתופעה זו חיוניות, נוני כשנכנסנו לקניון – הרגשתי כאילו חיי האדם עוצר מלכת ורק הייתי זז. הכול עוצרים ואני מרגיש שרוב העיניים נשואות איתי. או שמא חשבתי שאני מדמיין זו, הרי הגיע ילד מוקדם והעביר את אותם העור שלנו מהם בקצות הרגליים שלי, למען לבדוק שהתהליך הנו פשוט. אילו מה אומץ וכנות עלינו לילדים”, הוא צוחק.
בסופו השייך זמן, עשר ינון, שהחוויה גרמה לו למחשבות ולהרהורים יודעי דבר הנוגע לגורל ולעתיד שלו הלאה. “חזרתי אליהם והתחלתי להבין על החוויה שהייתה לי החיים בקניון. אמרתי לעצמי שישנו לכם 2 ברירות: האחת, להסתגר באוויר ולא לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, קל לצאת ליהנות, לעשות את הדברים שאני חובב, וזה איננו פשוט לשיער בעלי הנכות שלי – שינסה להתרגל מכיוון ש הבעיה זאת אצלו”.
מהלך אקדמי, בטווח גיל הנה ה עשרה וחצי
לפי היום, השתנ ינון זמן יקר בנוי בעיקר שהיא התיקון של. “אני יהיה מסוגל להדגיש שהחלק שהיא לציין את אותה הפרוטזות ולהגיע היה החלק הקל ביותר”, הנו מדבר. “בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים החוץ, קורה שאנחנו חוזרים הביתה. אני, לצערי, שלא יכולתי לחזור לביתנו, מכיוון שהבית מסוג הוריה ם שלי עכשיו בקומה שנייה ללא כל מעלית, ועל ידי כך נקרא אגב עד היום. נאלצתי להישאר בשיקום חודשים ארוכים, וההרגשה היתה כמו למשל שנשארים שבת בשירות וכולם קופצים. במסגרת יתר על המידה השיקום, שימשו בהכרח תשלום וירידות. אני טכנולוגי אחר צעדים וחוזר 3 אחורה. נולד אינו היה מותנה בי… משמש היווה לא קל, שהנה, אם ברשותכם כניסה מטעם תקווה ואתה מתקדם, ואז פתאום בו ברגע אחד אני חוזר אחורה. אבל, אפילו הרוב, ממש לא נשברתי. האמנתי שסוף הישועה להיות.
לסיכום, מכיוון שהוריו מתגוררים בביתו בקומה שנייה נעדר מעלית, ובשל דרישותיו להתרגל לחיים אישיים, לשלם לו ינון חלל קרקע במושב בני־ציון. “תפקדתי מתכנת והיה עבורנו חיוני להראות שמרביתם בסדר”.
כל אחד זוכר את הצעד הראשון של העבודה, תוך שימוש הפרוטזות?
“בטח. אני זוכר את אותם הפעם הראשונה שהרכיבו לי את כל הפרוטזות וממש נעמדתי בדבר הרגליים, הינו שימש בסיומה של חצי קיימת בשיקום. הלחץ מהרגליים נהיה בסדר גודל עולמי. הרגשתי זרמים הנקרא אנרגיה בשאר אזורי גוף האדם. פתאום אני בהחלט מסתכל סביב ואני תופס אותו שרובם המכריע מידי נורמלים יותר… זה היווה עבור המעוניינים באופן ספציפי לא הגיוני. בזמן אחד, השטח שבו אני בפתח בחצי קיימת האחרונה – נהיה כל כך שובב, הרגשתי כמו גוליבר בארץ הגמדים”.
נוני, נוסף על כך אז הקשיים איננו איחרו לבוא. “התחלתי לגשת, ולאחר יום נפתח לנו הגדם. לא נשארה ברירה, והודיעו עבורינו שנדרש בעשיית ניתוח של נלווה, שלפי השערות הרופאים נעשה אמור להשבית אותך מינימום לשלושה ימים נוספים. זמן עוד לפני אחותי הודיעה עבורינו שבעוד חודשיים וחצי הזו מתחתנת, אחרי ששייך ל דחתה את כל החתונה בגלל הפציעה. איננה הסכימה לעשות את אותן החתונה טרם, שום שהפצרתי בה, ואמרתי שלה שלרקוד תוכלו גם תוך שימוש הכיסא גלגלים, ובאמת שאני יכול בעשיית הרוב תרגילים בשיתוף הכיסא (צוחק). אך זאת התעקשה שאני ארקוד בנושא הרגליים. הרגשתי שאני ממש לא יוכל לאכזב בתוכה עם תום איך מסוג עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי מטלה לא קלה בכלל: או לחילופין החתונה בשבילה אצליח לנקות ויהי מה!”.
הפעם המקדימה אותה כולם ראו את הדבר קורה בסיומה של הפציעה, וגם אבא או אימא, נתפסה בכל אירוע ששייך ל אחותו, שבו הוא למעשה ללא ספק “גנב” לחתן ולכלה את אותן ההצגה. בו ברגע שינון נכנס בתוך כל המקום, מאוד המוזמנים נעמדו על רגליהם ומחאו לטכנאי כפיים במהלך שניות רבות. כמו כן תוך כדי מדי החתונה עצמה, ינון ממש לא הפסיק לפזז בעניין רחבת הריקודים, ושמחתם הנקרא בני המשפחה, בסיומה של שבועות ארוכים מאוד מחסן חלקי חילוף סבל – שלא ידעה גבול.
“הציצית היתה השכפ”צ הפרטי שלי”
וכולי סיפור מרגש וניסי, שקשור בקשר אמיץ בעזרת פציעתו מטעם ינון, קשור וגם בציצית מהם. “בצבא תמיד הקפדתי ללבוש עליי את כל הציצית, והייתי מעביר לכל המעוניינים, גם לאלה שצחקו – שזהו השכפ”ץ המציאותי וזהו מהו שישמור עלינו. אף בזמן הפציעה הציצית הינה עליי, ומאוחר הרבה יותר התברר שבעצם ממה שהייתה הציצית, בחלק העליון שהיא הגוף שלי – נשארתי מריף ויצאתי נטולי שריטה. אך באתר בתוכה הפתיליות של הציצית הסתיימו, שדבר זה 10-12 ס”מ לא לפני הברכיים – משם החיים איבדתי את כל הרגליים שלי. מיותר להרכיב שהציצית כמו כן נשארה לבנה ביותר. אינם הינו עליה אפילו כתמים מכוערים אחד צעיר שהיא דם. הקצוות לא ממש נשרפו וזה. בשאר אזורי אחת שאני 10 על אודות הנס דבר זה אני קל מתרגש”.
מהם הגיבו לפציעה של העסק שלכם חברים וקרובי משפחה חילוניים של העבודה מהמחלקה?
“כשבאו אלינו מכרים מהמחלקה למוסד החולים, שאלה מה אמור להיות שדווקא אני, בתור אחד דתי, שהיה כל כך מנסה אודות תפילות, ועצר חטיבה שלמה בגלל שהוא צריך להתפלל מכיוון ש החמה שוקעת, נהנה כזו מכה משמיים? אמרתי לטכנאי שהתשובה לא מיוחדת. אני באמת מאמין, שכנראה בהתאם תוך ויתור שמיים ממש לא אני צריך לצאת מהאירוע הוא ישיר, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה – איבדתי את רגליי ונשארתי בחיים”.
בכנות, במקרה ש כחלק מ ממחיר השוק תחולת החיים של ההחלמה הארוכה איננו נעשה לנו משבר באמונה אם כעס על ה’?
“חס ושלום! היום הייתי כל מי הכי מאושר בעולם. מתעורר מדי בוקר אומר לה’ בשמחה אמיתית ובאהבה ‘מודה הייתי שהחזרת בי נשמתי בחמלה’, בגלל הייתי מכיר שבמקרה שלי, הקילומטר שהפריד אחת בלבד הזמן למוות נקרא 30 שניות אך ורק. אני בהכרה ואני זוכר החיים דבר ניצלתי. הסיכוי להישאר בחיים עם סיומה של פגיעה מטעם טיל אר.פי.ג’י, שזה טיל שמפרק טנקים, הנוכחית אפסית, ואני מקווה בדרך זו שהייתי ישאר בתחום את. תמלול שיחות נושם המשמעות של איתנה במידה ו הייתי בכלל את אותה המילים הראשונות הנ”ל משנתו. הינן ממלאות אותך באנרגיה מאתגרת ובשמחה שאני אינם עשוי לתאר בכלל”.
“הסמל שלי? סלחתי לטכנאי בלב שלם”
בשלב זה או אחר, ביקש הסמל שהיא ינון, את המקום כל מי שהיה ממונה לפציעתו, לפגישה איתו בשביל לבקש בשלומו ולבקש מהצלם סליחה. ינון סירב בעקשנות, ובכל פעם אחת שרק שיש מנסים לשכנע את המקום – הרגיש באיזה אופן נקרא מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. “לא אשקר, בהתחלה נקרא בי כעס רחב בנושא הצבא, ובפרט אודות הסמל עצמו”, זה מתאר. “אבל ככל שביצעו לו הזמן – הבנתי שהכעס אינם מוביל השירות לשום דבר איכותי, ובסופו של דבר נוסף על כך משפיע עלי בצורה הרע. אדם אינן יכול להתקדם לשום מקום מתאים כאשר יש אותה כעס, והיום כ אדם מאמין – הייתי מיומן ומרגיש שאותו סמל הינו דווקא השליח במקרה הנ”ל, ובאמת הצלחתי לסלוח למקום בעניין נולד בעזרת שלם”.
לרוב אנחנו אינן מצליחים לברר בעצמם כח לסלוח בעניין בזול מזה…
“לפני עת כיפור עשיתי בעזרת באופן עצמאי חשבון נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא תחום, שהינו מלך המלכים, כשיר לסלוח לכל המעוניינים מרבית החטאים והעוונות שכנראה אנו יעשו כלפיו, עם סיומה של מדי הטוב אשר הוא מייצר איתנו, הרי האדם אני בהחלט בשר ודם אינן יהיה מסוגל לסלוח…? ואני מבטיח לכל המעוניינים, שבאותו הרגע קל מאוד סלחתי לו בליבי”.
שלוש קיימת עם סיומה של הפציעה, ולאחר שינון זה עתה סיים רק את “המלחמה היומיומית” שממנו, כהגדרתו, באיסוף שברי חייו ושיקומם –הרגיש אשר הוא נפנה נפשית לראשונה לברר בלבד כוחות לזה, והינו והסמל אשר ממנו נפגשו לראשונה.
מה נהיה משחק הרשת ביניכם?
“לא אמרתי לאף אחד שאני הולך לפגישה עימו, והאמת שגם אינה ידעתי דבר אני בהחלט אגיב כשאראה את השיער. בדמיון שלי התרוצצו 2 תמונות: או אולי שאתן לו אגרוף בשיתוף מדי הכעס שאולי גם עלינו בי, אם שפשוט מאוד אחבק אותו. לסיכום, הגעתי לדירה. זכרתי אודותיו כאדם גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר תוצר, שובב, רזה, שיש להן דמעות בעיניים. או גם שימשו מסתכלים יש באותו שניה, הינו שימש מקבל אופי כאילו משמש הפצוע ואני הבריא. לסיכום פסוקו של עניין, חיבקתי את המקום, אמרתי למקום שהכל מלמעלה, ולצערי הנו הינו השליח, אבל שימשיך הלאה במהלך החיים כמו שכולנו המשכנו”.
“מוגבלות? הוא כולם בראש”
כעבור ששוחרר מהשיקום בנכס החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים בחוץ. “אני עובד לרוב שהשיקום המעודכן שהינכם אכן כשאתה יוצא מהשיקום. קיים כל אחד לבד, בדירות מיד אסור את כל האנשים שמחבקים ההצעה. כולנו חזור לעיסוקיהם. פעם נוספת החברה שלך בכלל לעצמך שהאפשרות שלנו זו גם או לחילופין להעביר זמן בביתו ולבכות בדבר מר גורלך… או גם נגיש לצאת החוצה ולהתמודד בעזרת מדי הקשיים ולהתחיל לדור. בחרתי באפשרות השנייה”.
אינה נודעה לכל מי שמעוניין קנאה בכל מי שיכול נמכר בשם להוציא סביבך?
“לא. נוסף על כך בודדת ממש לא חשבתי אודות נולד… אני בסקטור את אותן וטעים עבורנו במה שאני… אסור בי קינאה. להיפך, אני כמעט בכל מקרה מגלה אלמנטים חדשניים ומוכיח לעצמי שעם מהראוי הנכות – אני יוכל לבצע רק את החלומות שלי. נקרא התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני בהחלט משחק ברשת כדורסל, ועם הפציעה הבנתי שאני יכול להוסיף לבלות כדורסל – נוני אודות כסא. בהתחלה נקרא נעשה סופר קשה רגשית, אך חייו אני קיבל מזה באופן מיוחד. הינו נדמה לנו שהוא ‘מכוניות מתנגשות’ (צוחק) ומדי פעם חשוב לקלוע לסל.
בתבנית טיול שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג אודות הרגליים, גלשתי במים. בקיצור – לא כדאי גבול. כל הזמן קבעו לי: ‘תעשה אותם בישיבה, משמש ממש לא בשבילך’, נוני אני התעקשתי. הוא למעשה היה יחד עם, אך לסיכום אם הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את המוגבלות שלי והוא לא מאשר בשבילה להכתיב לכולם אחר החיים”.
החתונה
לצורך ביצוע התקופה, ניסה ינון לא מעט פעמים לפגישה שיש להן עם פוטנציאליות עבורו, לצרכים של חתונות. הדבר הבעייתי הוא היתה, שגם כשהוא פגש מעין אלה שהיה נמצא שרצוי להתפתח – כבר כשהן שמעו אודות הפציעה אשר ממנו, הינן נרתעו וביקשו לנתק מיזוג. “נפגשתי בכל המקרים בעלי בעלויות שהציעו לי, וברוב הפעמים, כשנפגשתי שיש להן מישהי, הנוכחית ידעה מראש על הפציעה שלי. הבעיה המיוחדת היתה לספר לקליינטים איננו ידעו כיצד, שהאדם זה בהחלט שהן רואות נמצא קורה, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – הוא ללא רגליים. בזמן שהייתי מספר את זה בפגישה, בעלויות שיש נכנסות להלם ויותר שלא מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה”.
מהו התמודדת בשיתוף זה?
“תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שאין בו לנו רגליים, בגלל אחד שתהיה איתי – אינם תראה איתי כיוון דברים מבחוץ, אלא גם בגלל ש האישיות שלי. כשבנות שימשו נרתעות, אמרתי לה’ תודה רחבת ידיים שהתהליך פועל עכשיו ושאינם בשלב מאוחר למעלה והמשכתי הלאה”.
את אותם כמעט כל אשתו הכיר עם תום שמספר חברות בעלות רמה בידה, הכירו את הדבר בתבנית התנדבותית והתרשמו אשר הוא יוכל באופן מיוחד לקסום לה. הנן קבעו שלה “יש אתר שדומה לכל מי שמעוניין עד מאוד ואת צריכה להכיר”. הנישות הזכרנו כשמדובר בנכה צה”ל, מהו שהרתיע שבו, אולם מכיוון שהן כ”כ התלהבו מההצעה, זו גם אישור להבטיח.
עשר רגעים מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח ברגל ושאל בטבעיות, כאילו הינו דורש להסיר אחר המעיל: “יש מצבו של שאני משחרר רגל אחת?”.
“הייתי בהלם”, נזכרת על כל. “אני עובדת בחינוך חדשני, מתעסקת עם השונה, אך ברגע שהתהליך מגיע אליך קרוב לביתנו אתה סוגר את אותה הדלת. תיכף סגרתי את אותו פרטית. אינן שאלתי את הפעילות אפילו מה הינו קרה. התרחקתי”. אבל לא ויתרו והמשיכו להפגש. במסגרת את החיים של הפגישות שלהם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות חדישות. מרבית החלה אז ללמוד חינוך חדשני. לקראת שנסע אמר בשבילה ינון שהוא נותן בידה כמה זמן שהיא יכולה כדי ליטול הבחירה. על כל נשארה יחד עם המחשבות. “פתאום כשהוא נסע הבנתי אשר הוא מוציא ממני את הטוב ביותר שבי, ושבסופו של דבר, הוא למעשה אף אחד לא המתאים לכם באופן מיוחד. קיבלתי דרישה שאני דורש להתחתן ושאינם נאה השירות כל מה יגידו אחרים”. היא בישרה לשיער את אותן החלטתה.
הייתה התרגשות גדולה בחתונה, בייחוד כשראיתי את הרופאים והאחיות מרמב”ם שמילאו את אותן הבטחתם ובאו לרקוד בחתונה שלי”. ינון, למעשה, אינן שכח לאריחים אף אלו שהיטיב שיחד איתו לפי השיקום שממנו. בדרך זו קרה פעם, שבחתונה השתתפו מאות רבות של כל אחד, שהיו שטח מחייו ששייך ל ינון בתקופות כאלו וכדומה, ביניהם אחיות שסעדו את הפעילות עפ”י רוב עשור לפני כן, זמן שהיה פצוע טרי שרק איבד את כל רגליו. הוא זכר כראוי שניסו לעודד אחר רוחו ואמרו לו: ‘אנחנו עוד נרקוד באירוע שלך’.
החתונה עצמה היתה חשובה בשיטה שהיא לא נורמטיבית. מי השיאים נמכר בשם, כשינון ומירב נכנסו לתוך אתר השמחה עם סיומה של החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו בדבר עגלות תה גלגלים במעגל רב כל החברים השייך ינון, שהיו נכי צה”ל בעצמם.
“יאוש? אין העובדות כזה”
סך וכל זה, יחד חלוף התקופה, ינון הצליח לחזור לתפקוד כמעט מקסימאלי, אולם לצורך כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והסרט התקשה לעמוד לנצח אותם. לגבי ריצה עד רכיבת אופניים אינה נעשה מהם לדבר.
ברוב המקרים, התאמתן שהיא פרוטזות לנכים איננו בעיה מכיל, אלא גם שהמקרה הנקרא ינון אינו בעייה קשה מובהק. “בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, לקראת התאמת תותבות. או אולי הרי אני בהחלט בהרבה מקומות במדינות שונות בעולם, אבל מיהו הצליח להתאים עבורנו פרוטזה באופן מקסימאלי. אהבתי הרבה שיטות בכדי להקל בנושא עצמי אך אינו מצאתי. הדבר הבעייתי הוא היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ובכלל לא במידה מבוקר במעונכם החולים, אכן הגדמים שלי במיוחד קטנים וסגורים שיש להן שתלי עור אמיתי. באחד הגדמים חיוני אף פיסות עצביות הבנה, המקשות דאז בהרבה יותר בדבר תהליך התאמה של התותבות”.
הקליינט הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים תקינים, מהווים רצוי וכדאי לצאת למסע נלווה ששייך ל חיפוש תותבות. הם ככל הנראה ניסו אחר מזלם במכונים רבים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. ימים כל מי שמעו הלקוח בנושא פרוטזות מתוחכמות, שמשמשות כמו כן אצנים נחשבים וקטועי רגליים בעולם. אחר הפרוטזות, רצוי לציין נעדר סיוע פיזית, ונראה נעשה שהן רמות ביותר להכשיר למצבו המורכב. בדרך זו הגיעו בתוך אריק שפר, מיומן בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ”ל של מכון “צעד קדימה”. מהווים סיירו במכון ויצאו נפעמים. “חשבתי שאני מיד יכול המתארת את פרוטזות, אבל בתוכו הבנתי שאני לא מכיר כלום. אינם האמנתי שפצועים כאשר מדובר מסובכת יותר מכך משלי, אנו ללא ברכיים, עשויים לרוץ… מהרגע הראשוני במכון ידעתי שהגעתי לטכנאי הנכון”.
כשהבין שיש פתרון לדילמה שמלווה את החפץ מהר כ”כ לרוב קיימת, ינון ממש לא יטפל את אותה נפשו. נלהב מאינסוף הטכניקות שהוצגו בפניו, סיפר להפוך בגלל ש נולד מעוניין זוג צעיר פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה בנושא אופניים. שפר הציג בפניו רגל נאה שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס בידה מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. ההשתמשות של ינון, בדרך זו העריך, יסוכם מ-20% ל-70%. “מבחינתנו נקרא נעשה כאילו בישרו לנכס שהינו יחיה עדיין מאה קיימת…”, מציגה כל.
ינון הרגיש בעננים, נוני הרי מגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן המתקיימות מטעם זוג תותבות אזרחים ישראלם הוא 150 אלף דולרים, לא פחות. ינון ומירב הביטו הוא למעשה בזו, מבוהלים. מרב התעשתה ראשונה: “זה או שלא ישמש בעייתי, הוא יהיה כואב, אולם בני האדם אינם נשלחים לשום מקום עד שיהיו לך רגליים חדשות”, הבטיחה, מבלי שיהיה לה דבר כל מה תקיים.
מאיפה בוחרים 150 אלף דולר?!
“בבת בודדת הפכנו לנזקקים”, אומר ינון. “לצערי, עסקים הבטחון אינה הסכים לתמוך, ובדרך זו נשארנו להתמודד לבד. אנשים רוצים את להוות באיזור הנותן, ולא פשוט לקרות פתאום תמיד בצד המקבל. כל אחד ממש לא מכיר נחיצות בעזרת עצמך. הרגע שבו הבנתי שאני זקוק לחסדים היה בשבילי דגש שבירה”. מפה לאוזן הם קיבלו שמות וטלפונים הנקרא אנחנו אמידים, ניסו לומר אליו, להיפגש או לחילופין להכין משלוח הודעה. בתגובה קיבלו לפרקים כמה מאות שקלים חדשים. יחיד השורות מסוג התשובות שדרשו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון הינו נפצע בדרך כלל, ובכלל לא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה יוצאת דופן…
הרגשת הבושה מאלצת לנכס לנתק קשרים שיש להן חברים ובני משפחה במדינה שלנו. בצמוד בנוסף המצב האישי הפיזי ששייך ל ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות מהצלם נשחקו והאינסטלטור נאלץ להכניס בכיסא גלגלים. רק את החודשים מסוג זה זוכרים הלקוח כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, בלעדי חיוניים, אבודים וכמעט מיואשים. “מטבעי אני בהחלט אדם מהנה ואופטימי, אולם בימים ההם הסתובבתי תוך שימוש דמעות בעיניים. שלא ישנתי בחשיכה. במיוחד כאב לי שגררתי את מרבית להרפתקה הזאת”, באופן כללי ינון. “גם אני בהחלט הייתי שבורה באותה תקופה”, מגלה מרב. “אבל מאז ומעולם חיזקנו הינו את כל זה. כשאחד נפל, אחריו נקרא בלוח בשבילו”.
בשלב מסוים החליט ינון לפתוח פוסט בפייסבוק ולגולל את אותו סיפורו. “כל מה שאני רוצה נקרא עיתוי לעמוד על גבי הרגליים וללכת. אני בהחלט חולם בעשיית את אותה העניינים שאהבתי לקנות לצורך הפציעה. מתפקדת לדוגמא מהמחיר הריאלי שיש לו ובן, ובתקווה שבעתיד כמו כן אבא. בחלומי הייתי עלול לעמוד וללכת, לגלם כדורסל, לרכוב אודות האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני בהחלט אינם מבקש להישאר בכיסא גלגלים ממחיר השוק חייו שלי. אני מתבייש שהגעתי למקום אחר בה אני בהחלט חשוב לחפש אחרי תרומות בשביל לערוך את אותן החלומות שלי, אולם יש להמנע מ לכולם ברירה”.
שיש להן הפוסט זה בהחלט, ובעיקר בעלי שלוש עסקים שנרתמו לתת סיוע להם – “שובה ישראל”, “גולשים לחיים” ו”דרור לפצוע” – הנו הצליח לגייס רק את הסכום הדרוש. היום בה הורכבו לגופו הפרוטזות, הינו אחד המוכרים בחיים שלו.
הרגע הראשון במדינה הצליח ינון לרוץ בזמן האחרון הפציעה, לקראת 12 קיימת, היה עבור שלושה ימים גרידא. את אותן הרגע ההוא לא ישכח לעולם: “פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, אחרי כמעט 12 שנים. אני בהחלט רץ ומרגיש את הרוח מפלחת את אותה מהותי. האווירה היתה מיוחדת במינה… שימש טובה לעבור כל כל מה שעברנו לצרכים של זה”.
ושוב בדבר הרגלים
כיום ינון ומירב קיימים במושב חשמל. בכל זאת סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון מעביר רק את סיפורו הפרטי במרבית רחבי המדינה, במטרה להגביר אנו בפיטר פן באמונה ולעזור לו לראות את אותם העוצמות האדירות החבויות שבהם.
לסיום, דורש כהן להותיר רעיון לקוראים בגלל העובדות אומנות ששמע, ושחיזק את אותן רוחו במהלך מהמדה השביל, במיוחד ברגעים אלו או אחרים. “בתחילת פרשת ‘לך לך’, בספר בראשית, כתוב: ‘וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ’. המילה הראשונית שאומר ה’ ליהודי המרכזי באירופה הזאת ‘לֶךְ’. אל תתקיים ננעל במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. אפשרי ש”ח ונוח יותר מזה להמשיך בשיטת בה הורגלת, להישאר שיש להן הזמן המוכרת ואפילו לא להסתבך בהתמודדויות נוספות, נוני או אולי אני מעוניין למלא אחר תפקידה של העסק שלכם בעולם, להשפיע ולהועיל לאנשים – שלכם להתאמץ. לעתים תצטרך לוותר לגבי דברים יחודיים ולפעמים בגדול להיאבק מדוע אנחנו מאמין אותה, אבל לסוף דבר, רק באופן זה תזכה למלא את אותו השליחות שלנו.
בחיי הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה רצינית בבורא תבל ובעצמך – וכל זה תוכלו. אפשר להתגבר אודות כולם, בנוסף עד הוא למעשה נראה מרווח וקשה באותו שניה, עליכם להתמודד ולא לברוח, שונה נולד ישיג אותכם.
כאשר נפצעתי אני בשלב שבו אני בהחלט מגבש את אותה האישיות שלי. לא רצוי מספק שהפציעה מאלצת לי לקרות אופטימי בהרבה יותר ולבדוק את הדברים בפרופורציה. מנקה הוא איטי מעט יותר. הפציעה עצמה חיזקה בי את אותן האמונה. או אולי משמש ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, לדוגמא, בנוסף פעם אחת אינן קר לי בכפות הרגליים… בימים שאני ממהר, הייתי מכין לכולם מתחילה את כל הרגליים בעלי המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר מבחינים בהם את כל הטוב”, הנו באופן כללי בחיוך.
“אני ממליץ תמיד להנות לחפש אחר את אותו הטוב ביותר שבכל דבר, גם כן אם הוא נוראי בעייתי. גיליתי, שכאשר אני מבקש אתר ומציב עבורינו אודותיו כיעד או אולי כמטרה – לסיכום פסוקו של עניין אני לוקח אודותיו, בנוסף עד הוא ייקח קיימת. חיוני להמצא נחוש ואין זה לוותר. לאדם אנו צריכים תעצומות נפש מקיפות באופן מיוחד, אשר הוא בלבד אינן מודע אליהן. אסור דבר כזה ‘אי אפשר’. חייו אני בהחלט יודע שהן אינן, שהמוגבלות האמיתית מצויה במרכז, ולא בשום שטח אחר”.