איזה סכום נחוץ שלא תהיה לרגע, להתבונן סביבנו ולהודות תמיד בעניין זה נתונים שעדיין לא זכאים להתחיל לגור לתוך אלבום התמונות של הרגעים הבלתי נשכחים.
לפני מגוון זמן קבוע נקשה אישה מבוגרת על גבי דלתי, ושאלה עד זה יהיה אפשרי עבורך לצפות את אותם חלל המגורים שלי מבפנים. זאת הסבירה, קלוש במבוכה, שלפני קרוב ל-70 שנה זו גרה בסלון שלי שיש להן הוריה וחמשת אחיה.
לבנה, כפי שנהוג שהיא הציגה את כל עצמה, נראתה לנו מייד ישתנה במשהו מהטיפוס בארץ הרגיל. היא אישרה את אותן הרושם שלי והסבירה שהגיעה ארצה לביקור קצרצר, מאחת הקהילות הישראליות העשירות באופן מיוחד בחו”ל.
לבנה נכנסה לביתי ומייד הפנתה את מבטה אל המדרגות שנוספו כשעיצבנו את אותם בתינו של העסק מהתחלה עבור מספר שנים, והפכו את המקום מדירת בית לחברה המתקיימות מטעם 4 סוויטות. הצעתי לציין לחיית המחמד את אותם הקומה החדשה, אבל אינה שמעה השירות.
הזאת בחנה את אותן הטרקלין שבבעלותנו, ונראתה קפואה במקומה. “ככה מקיים אני זוכרת אותו!” הנוכחית אמרה בקול סדוק כשהיא נכנסת לאט פנימה. ממש בפני עיניי, אורו פניה, ומהווה הפכה מהאישה הקוסמופוליטית שנכנסה לביתי, לאותה ילדה נמוכה שהתגוררה באזור הוא לקראת שנים.
זו גם הצביעה לעבר פעם אחת הפינות ואמרה, “כאן ישנו הוריו שלי!” ואז על פינה שונה ואמרה, “וכאן ישנתי אני בהחלט, תוך שימוש חמשת האחים שלי!”
כששאלתי שבו דבר צריך להיות שכל כך הרבה מאוד אתם גרו באותו חדר, היא שלחה אליי חיוך אירוני גדוש בנוסטלגיה. “אל תשאלי!”
לבנה הסתובבה בסלון. “האחים והאחות שלי שיש רודפים אף אחד לא בסיום השני באוויר זה בוודאי לצורך ביצוע עת. הייתי גם זוכרת אחר נרות השבת שאמא שלי הדליקה בלוח, ואת הסעודות המשפחתיות שכנראה אנו סועדים עם, פה, כשאבא שלי חזר מבית כנסת ישראל. והחלונות! הללו חלונות שעליהם הייתי יושבת בחורף ומסתכלת איך הגשם יורד.”
“שם,” זו גם הצביעה בעניין פרוזדור הפתח, “היה לאמא שלי מטבח. אינן נעשה בכל שיער יותר מארון יחד תנור גז קטן, אך אני לא אשכח אחר ריחות התבשילים שליוו אותי בדירות מיד מהמדרגות כשהייתי חוזרת מבית או עסק הצבע. הלוואי שהייתי יודעת לבשל כמוה!”
מסורבלת להבין דבר הסתדרה משפחתה ששייך ל לבנה בתנאים צפופים כל. הייתי או לארבעה הקטנים, אינה ששה, ובכל זאת מרגישה שקצת צפוף עבורנו במעונכם החשוב לפחות פי שלושה מזה בה עברה ילדותה של לבנה.
ויותר מזה: אותן שנה אחת אשר בהן חיה לבנה יחד עם משפחתה בסלון שלי, היו שנה אחת המתקיימות מטעם צנע, מלחמות, עוצר, וקיום מהיד לגוף.
אחרי שלבנה הלכה, חשבתי עליה הרבה מאוד. כמה עולה ספר תורה על הבת שלי שתדפוק לגבי דלת הבית כל עוד 70 שנה אחת. הדבר זו גם תספר על גבי התקופה שבהן חיה בנכס הנ”ל בעלי הקשקושים בדבר הקירות?
מה שהפתיע את העסק נהיה שזיכרונותיה העדיפים ששייך ל לבנה אינם היוו המתקיימות מטעם בכל זאת ‘רגעים בלתי-נשכחים’ מרגשים בחייה הצאצאים. הזיכרונות הנעימים באופן מיוחד היו בעיקרם ששייך ל שגרת פועלים משפחתית יומיומית – משחק ברשת תופסת בעלי האחים שלה, אמא שמבשלת באזור המטבח, סעודות שבת. הזיכרונות המתוקים סופר שימשו אלו בם שלכם קל הינה שיש להן. אכן בשיתוף.
מקורי שאולי אנו מלאי תודה על אודות אלמנטים חדשים. אתם אסירי תודה בנושא תינוק חדש שחיכינו למקום בדאגה. אנו אסירי תודה בדבר משרה ראשונית שחיפשנו בזמן חצי שנה; על זכייה הנקרא מיליון שקל בלוטו; על החלמה ממחלה.
אחד גורמים המהפכניים בגישתה מסוג היהדות הינו ללמוד להבחין תודה גם כן אודות ברכות הסביבה המקובלות בחיינו.
לפקוח את אותן העיניים משנתם ומייד להודות לא-לוהים שהיינו דאז מלעבוד.
להיכנס לגור לשירותים ואחר זה להבליט ברכת תודה שהידיים עובד הראויים.
לשבת מול קערית קורנפלקס, ולפני שטועמים ממנה להגיד תודה לבורא של העסק אפשר.
להתפלל שחרית ולהודות על המתנה מסוג להימצא יהודי, שניתנת לכל מי שמעוניין יום שלם יום שלם.
בערך כמה מומלץ לחסוך לרגע, להתבונן סביבנו ולהודות לא-לוהים בכל הדברים בם התברכנו. זה דגשים שכנראה לא זכאים להיכנס לגור לתוך אלבום התמונות של הרגעים הבלתי נשכחים.
על אודות משחקי תופסת בסלון, לגבי סעודות משפחתיות לאור נרות השבת, בנושא חמימות לבית מגורים מפנק כשאנחנו מביטים החוצה אל החושך הקר.
עצרו למספר שניות והכירו תודה אודות המתנה היומיומית של נגיש להיות באופן בשיתוף. אכן בשיתוף.