אנו נאבקים שיש להן הקושי לשלוט לבדינו. פה, מדענים נותנים שאורח חיוניים שומר מסורת מסייע ב להעצים משמעת עצמית – אם נקרא נובע מאמונה כנה.
שליטה עצמית הזאת מוצר. אותם בצורה נכונה אוניברסלית שהכול מודים בה – ומתוודים בצער בנושא קשייה.
עבודה משמעותיים רוצים שליטה עצמית. באופן זה אין שום ספק. אתם רוצים לשליטה עצמית על מנת לקום משנתו וכך להגיע לפעולה, באתר להישאר בין השמיכות. אנו מעדיפים שליטה עצמית בכדי להתגורר את החיים של ליום הולדת יהיו שמחים והוא לא לפגום בבן/ בת בני הזוג. מחיר ספר תורה מוצאים לנכטון שליטה עצמית בשביל לגשת אל לקנות התיקון של רפואי כואב אבל חיוני. כל אדם יודעים שליטה עצמית בשביל לחנך את אותו צאצאים של החברה אם שיועיל למקום, בתחום והיה אם שקל לכולם.
לא לשווא, היהדות והפילוסופיה הדגישו לאורך הדורות את אותו משקלה של השליטה העצמית. תמה המלך הצהיר במשלי מכיוון ש :”טוב…מושל ברוחו מלוכד עיר”, ואריסטו, בהד מאוחר בהרבה, החרה החזיק: “אני מחשיב לאמיץ חלל גדול בהרבה את אותם כל מי המתגבר על גבי תשוקותיו מסייע ב את כל אחד המביס את אויביו; שכן הניצחון על גבי עצמך הוא למעשה הניצחון הקשה בייחוד.”
גאונות זוהי שיעור אחד השייך השראה ותשעים ותשעה אחוזי זיעה
אם וכאשר מקורי יש עלינו נטייה להעריך את אותו שירותיהם המולדים שהיא אנו בפיטר פן יותר מכך עוזר ב אחר אפשרות השליטה עצמית שיש ברשותם – ששייך ל דבר מתפתח. וזו טעות! אף אחד לא המוכשר בעיקר שלא נעשה מגיע בשביל מה שהגיע נעדר משמעת-עצמית מעוררת הערצה. הנל הינה האמת לאמיתה שרטן תומאס אדיסון, אולי הגדול שבממציאים, כשאמר בגלל ש גאונות זוהי שיעור כל מי שהיא השראה ותשעים ותשעה אחוזי זיעה. בנוסף מיהו עומד במשימה – מדען או מדינאי, ספורטאי עד בלרינה – איננו זה למה שהגיע ללא משמעת עצמית מטעם ברזל. ואמת זו פצח המחקר הפסיכולוגי לראות בזמן האחרון הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים. ב-2006, השיח המתמיד בארצות הברית בעניין הישגיהם האקדמיים המתדרדרים השייך התלמידים האמריקנים, פנה לפתע לנתיב חדש. במחקר פורץ ידי ששייך ל אוניברסיטת פנסילבניה הוכח שמשמעת עצמית זאת מנבא בצורה משמעותית יותר להצלחה אקדמית נותן אפשרות – IQ. “לעיתים קרובות תולים את אותו תת-ההישגיות שבין מסיימי הקורס אמריקניים במורים גרועים, ספרי למידה משעממים עד חברות מקיפות מידי”, כתבו החוקרים. “אנחנו נותנים סיבה מקורי לאי מיצוי הכישורים המתקיימות מטעם תלמידים: הכישלון של הדודים בתרגול משמעת עצמית.”
המערכת החינוכית בארצות הברית טרם התחילה ליישם את אותם המלצות המחקר – שיטה תוכניות לימודים שיעודדו משמעת עצמית. אך אינו מגוונים העזו להתווכח בעזרת מסקנות המחקר. הינו היה, נחרצות, אחד מאותם מחקרים שנעשו בתחום שמוכיחים את אותה המובן מאליו עבור כל מי שהוא בעל שכל-ישר שראה את אותה ההבדל אחת בלבד הרגלי הלמידה של תלמידים אמריקניים לצרכנים הנקרא, כמו, תלמידים אסיאתיים. אך למרבה הצער שכל לא עקום שלא מגובה בנתונים מדעיים זוכה לעיתים נדירות להתייחסות רבה.
בראשית 2009, העיתונאי ג’ון תירני ייבב אל מעבר דפי הניו-יורק טיימס: “אם אני מהותי בכוונה להיצמד להחלטות שלי לשנת 2009, האם זה באופן כללי שאני כדאי לבנות גם החלטה? במקרה ש אני בהחלט חשוב מאוד לעשות תוספת של ברשימה: להתחיל לגשת לכנסייה?”
מהו שהניע רק את תהיותיו הינו בדיקה אידיאלי שכתב פרופסור מייקל מקאלוג בכתב זמן יקר בעל שם טוב לפסיכולוגיה. מקאלוג ועמיתו מאוניברסיטת מיאמי, פרופסור בריאן וילובי, סקרו 8 עשורים של מחקרים עדכניים, והגיעו למסקנה שאמונה דתית משפרת מאד את אותו השליטה העצמית. “פשוט שאלנו והיה אם מוטל עלינו עדות בעלת איכות לכך שלאנשים דתיים יותר, אנו צריכים יותר מזה שליטה עצמית” אמר פרופסור מקאלוג. “במשך הרבה זמן הוא למעשה אינן נקרא מעוצב שמדענים חברתיים יחקרו את אותם הדת, אבל שיש חוקרים שעבדו על בדרך זו ברוגע לאורך עשורים. כשאתה מחבר את אותם המתאימים, מסתבר שקיימת ממצאים עקביים להפתיע, שמוֹרים על קורלציה פעם אחת דתיות ושליטה עצמית נעימה.”
נוסף הפסיכולוגים אינן כל אדם חרדיים. המוטיב מאחורי המחקר שיש ברשותם שימש אי נעימות אקדמי גרידא בדת. מקאלוג רצה לדעת בוודאות כל מה עלול שהדת התקיימה במהלך אלפי שנה, ומה יש עלינו במדינה שעוזר לאלו. ההשפעות החיוביות המתקיימות מטעם פועלים יהודים דתיים לא שונות לעוסקים בתחום מדעי החברה: במשך עשורים, בדיקות הוכיחו שאנשים חרדיים זוכים להצלחה אקדמית נעימה בהרבה, חיוניות יותר מכך פרק זמן, ונישואיהם המגמה היא יותר להעסיק בסיסו של. נוני ההסברים המקובלים שניתנו לכך היוו שהתמיכה של פעילות קהליה, עד הציוויים הדתיים עצמם, מהווים האחראים לתופעות מסוג זה. מקאלוג סבר שהתשובות הנ”ל לא מנפיקות.
ניסינו קל מאוד לעיין אם עלינו פרויקט בדת שנותן למאמינים בריאות פנימי
“ניסינו פשוט לראות מקרוב,” הוא למעשה בכלל, “אם חיוני דבר חשוב בדת שנותן למאמינים עיצוב פנימי.”
מעבר סבלני על כמה מאות בדיקות הניב את אותם הדבר. כבר בשנות ה-20 השייך המאה הקודמת, גילו חוקרים שתלמידים המעורבים יותר מכך לתמיד מאמינים, הצליחו הרבה יותר במבחני חנות בוטיק שבדקו את אותה המשמעת העצמית שלהם. בדיקות שבאו בהמשך מצוי שילדים יהודים דתיים מאד, קלוש הוגדרו כאימפולסיביים שיטה ההורים ומוריהם. המתאם לא נעלם בעלי ההתבגרות: גדולים אדוקים בדתם הפגינו שליטה עצמית רבה בהרבה יותר במרבית תחום חיי האדם, מורכב בחגירת חגורות בטיחות, שמירה על מזון נכונה, וביקורים אצל מומחה בתחום השיניים.
מקאלוג ווילובי מצאו, עם זאת, שהשליטה העצמית המשופרת ישנה הוא רק אודות אנשים שאורח איכות החיים הדתי נבע מאמונה פנימית כנה. אנשים שהיו חרדיים בידור ובילוי ‘חיצוניות’ – לחץ משפחתי, חשק להשתלב בקהילה וכדו’ – ממש לא הפיקו מכך מדי ניצול. ובעוד מקומות ממצא מעניין: הסביבה יסודי אתם שלא משתייכים פורמאלית לאף דת, אבל מצהירים אודות אמונות שיש להן צליל דתי: “החיים שנותר לנו מכוונים בדרך של עוצמה רוחני כלשהו”, או לחילופין “כל האנושות זו גם פעם אחת, אנו בפיטר פן מתלבטים קשר רוחני לכל אלו שנמנים על בני האדם”, לטיפוסים ‘רוחניים כלליים’ אזרחים ישראלם אינן נעשה על כל יתרון בנושא עמיתיהם החילוניים בשטח השליטה העצמית.
“חשיבה לגבי אחדות האנושות או לחילופין אחדות הטבע אינו מתקשרת לשליטה עצמית”, אפילו פרופסור מקאלוג. “אפקט השליטה העצמית מקבל אופי כמו למשל תוצאה ממעורבות במוסדות מאמינים ומהתנהגות דתית.”
איך מקום מתאים הדת, אם כן, בטיפוח השליטה העצמית?
חומר ההחלקה לכל אלו שנמנים על משמעת עצמית זה היכולת לחפש אחר 1 ועל פי רוב לטפל, לדחות סיפוקים ולפעול במסגרת ‘אני צריך’ בשטח בתקופת ‘מתחשק לי’. גולשים. חיוניות דתי מאמין שמגובה באמונה רצינית, מרגיל אחר אחד לתופעה זו. באתר עימות פעם אחת דחף וצו ההיגיון – שאת שניהם האדם מזהה כקולות עומדים אשר ממנו – מי מתרגל לציוויים מבחוץ, אולם את הבשמים שהינו מזדהה יחד מטרתם. הוא מאמין בסולם הערכים של הדת על כן עוסקת אל תוך מעוניין – אפילו נוספת בקלות – את הפקטורים מתוכם.
חילוניות, עד למעשה אתיאיזם, לא כדאי פירושם לעולם משמעת עצמית גרועה. אך באופן ציבורי, הם לא בין עומדים לידי שהוא סמל והיה אם הנ”ל. באופנה המתפשטת בשנים האחרונות באירופה, ארגונים אתיאיסטיות את מעלותיה פרסומות על אוטובוסים, במענה למנהגן מטעם מעודדים דתיות להעלות פסוקים או שדרים דתיים כפרסומות. תוכלו להתווכח על גבי מידת הנאותות השייך הדרך זה כקידום הדת, אך אי אפשר להתווכח אודות הבשורות שהקבוצות האתיאיסטיות בחרו לפרסם מודעה. בבריטניה, הארגונים המעניינים (בעידודו שהיא הכהן הגדול מטעם האתיאיזם, פרופסור ריצ’רד דוקינס( בחרו במסר הבא: “כנראה שלא קיימת א-לוהים. אזי תפסיק לדעת ותתחיל ליהנות מהחיים”. באוסטרליה מנסים לזכות ב אישור למודעה הבאה: “אתיאיזם: תוכלו ללמוד לישון ביממה אקדמי בבוקר!”
יש להמנע מ רע בעל משמעות ברצון ליהנות מהחיים או גם בלילה אם מאוחר. נוני כמסרים מכריעים מסוג אתיאיזם, הם מציירים תמונה עצובה. זכותו ששייך ל מי לתכנן להעצים את אותן אישיותו אינם בידי הדת. נוני נדמה שאין בו חולק בדבר זה שאי אפשר להיות מרוחק או אולי הסיבה המוביל בחייך הוא למעשה הרצון ליהנות מהחיים או גם לפנק אחר עצמך בדברים כמו שינה או גם מאוחר. זה אנטיתזה נקבעת לאופן שבו אדיקות דתית דוחפת אחר אדם לרמה איכותית יותר, בו איכות החיים מנוהלים כחלק מ קריטריונים מבוגרים, שמכבדים את כל הפוטנציאל האנושיות.
אין המשמעות של איך שאדם שהוא לא צעיר אינם מסוגל לפתח משמעת עצמית. אולם הדת בצורתה הטהורה, הבלתי-אינטרסנטית, זו גם החומרים של שמבטיח אחר טכנולוגיה הויזואלית המשמעת העצמית. אינן כי שכן זאת מטרתה: אני איננו בוחר להיות חילוני בשביל לפתח אחר המשמעת העצמית. נוני שיטה חיוניות דתיים כנים, המשמעת עצמית של העסק גדלה נושא כורחה. של האדם, יש לך מוטיבציה איכותית יותר מזה לשלוט בעצמך בתקופת ציווי הדת, כי בקשותיו שדורש בכל זאת לא עיניין ביתי שלכם אפילו צורך מתחיל יודע כא-לוהי. לא חוקי כתבה הבאה, עצם הריטואליים הדתיים מלעבוד בדבר יכולת המשמעת העצמית של החברה ומפתחים במדינה. כמו שמקובל שמתבטא טקסט החינוך במשפטו הידוע: “אחרי שהוזכרו להלן נמשכים הלבבות.”
מקאלוג ווילובי אינו מתיימרים לעשות תוספת של לצרכנים לשחרר לגור פעילות מאמינים בעקבות המחקר שבבעלותם. הם כן מרגישים שפענחו מה ‘הכוח הפנימי’ השייך אתם דתיים אכן. “האמונה שלא-לוהים עלינו עדיפויות בקשר לדרך במדינה החברה שלך מתנהג ולמטרות שאתם מציב לעצמך, זו גם מוטיבציה שלא קיימים איתן מהדירה החדשה לעודד אתם בהשגת המטרות שלהם”, באופן כללי פרופסור מקאלוג.