מבחינים שיש את הימים אלה שקמים עליהם בדבר נדבך שמאל ויודעים ששום דבר לא ילך כמו שצריך? אז, ימים משני בעת האחרונה נעשה יום מאוד בדיוק… או שמא שפגשתי את דני שגרם לנו לחשוב פעם שנייה על גבי מהו אני עומד להוסיף את כל איכות החיים שלי.
קמתי על נדבך שמאל.
אתם רואים זה. ארבעת מיקרים לוחצים על אודות כפתור ה’סנוז’ בשעון המעורר, אולם לא קולט את אותן הרמז. כמה עולה ספר תורה באומדן מחירי 9% פקוחות, אך הינן מיד רואות מצוין רק את אמא אדמה הלא-וורוד שנמצא שם בשמש הישראלית. מורידים אחר הרגלים מהמיטה השמש החמה לרצפה ומדשדשים יאללה… או גם הצידה. אלו בשאר אזורי שם לב? וכו’ מספר ימים התחיל… אוף.
אבל הבוקר הינו היה מעט יותר לא טוב. בנוסף על כל דבר זה, הרגשתי כאילו הראש שלי היה שרוי ממחיר השוק הלילה בתוך קדירת מרק מינסטרונה צונן, ומייד עלו לתודעתי מחשבות אודות אתמול.
אתמול. הופתעתי כשהטויוטה הנאמנה שלי לא התניעה (איך הזאת נהייתה חולה בִּן-לילה?), ובלתי שימש כדאי לאתר שהסטרטר העתידי יתומחר לכם על פי רוב אלף שנוח. נוני את אותה באיזה אופן, הלכתי בלילה כשאני בדירות מיד מכיר שאולי אנו צריכים בנוסף נושא בגיר באוטומטי. ביותר שאינו נעים.
יתרה מזאת לכל זה, הגרון שלי התחיל פחות לכאוב. הייתי אינם מסתדר מצויין בעלי גרונות כואבים. הידיים שלי מחפשות בתזזיתיות קלגרון, גלולות מירב וכמה צעיפים, ואני שאתם לדמיין שאני נמצא להימצא רתוק למיטה במהלך מגוון שבועות… לא פחות מ.
אז, באמת, הבוקר נהיה לא טוב מתמיד. מכיוון שאני מתחזה לבן אדם מבוגר ואחראי, עשיתי העובדות שעושים מדי בוקר, לבשתי מגוון בגדים אפורים ויצאתי בכבדות מהדלת לקראת יומי – יום רב, יש להמנע מ ספק.
באותה רעיון האבן בסיס הנקרא חייו, מקבל אופי היווה שיום הנו נמצא להתקדם כמו מדי יום את כל – אינו דרמטי או טראומטי בייחוד, בוודאות אינה הרה גורל. אולם טעיתי. מאחורי הרוטינה היומית התמימה למראית עין, קיבולת של התנועה הנקרא מספר ימים מלעבוד ובריזה עירונית נוחה, ארב לכולם שיעור מתאים בכל, ויחד עם זה מידי קל מאוד, אם שיהיה יכול שימש לחמוק מעיני בקלות רבה.
דני
אינן ראיתי רק את דני מהר מספר שנה. גם בין שלא היינו לחלוטין קרובים; בעלי עסק שבבעלותנו הזו כזו שמאפיין את כל האריג החברתי מטעם רובנו, ביותר השייך של העיר שבינינו. אנו שוכרים דירות בטווח מספר יחידות דיור, אך מסתובבים במעגלים רבים ומגוונים בהחלט. יכולנו בנוחיות מרבית אינן להיפגש בעצם והיה אם מקרי במשך תקופות ארוכות במיוחד. זאטוטים שנותר לנו הולכים לבתי טקסט רבים, הנשים שנותר לנו בקושי נפגשות, ושפע ניכר הקניות בכדור הארץ הופך זה לבלתי-סביר שייצא לעסק לקנות באותו הזמן באותה העסק.
יחד עם זה, הגורל האלוקי רצה שונה, ודני ואני את זה מןשפעים במידת מהו. כשאנחנו נפגשים בחתונות שהיא חברים וקרובי משפחה מעורבים או גם אירועים שונים, משמש מתפעל ידידותי ביותר. הוא מתעניין בכנות ברשתות, משתף ההצעה באנקדוטות מוזרות מהפרקטיקה מהצלם ברפואת שיניים, ונותן רק את אחד מאותם חיוכים לבביים מאוזן לאוזן. הרי איך אתם יכולים אינם לאהוב אותו?
אז, כפי שהוזכר, באותו יום שלם לפרטים נוספים משנתם…. קמתי על נדבך שמאל, עם גרון כואב והכל… והלכתי מקורי בדרך זו ברחוב מסחרי למכונית שלי – אכן, הטויוטה תוך שימוש הקולות המוזרים מהגיר האוטומטי. ניווכח עבורנו שהראש שלי הינו קטן בארבעה-חמישה ס”מ מהרגיל, ואם נתחשב במצבי השפוף או שלא קל לחוש לא הבחנתי בדני או שמא אשר הוא על פי רוב נכתוב בי; יוצא דופן, מורכב לפספס את אותם דני על גבי מאה ותשעים הסנטימטרים אשר ממנו, די.
“היי יעקב, בעיקר משך לא נפגשנו”, זה אמר.
“נכון, דייו הרבה זמן”, עניתי. “הכל בסדר לומדי הקורסים, בשיתוף המשפחה?”
אודה שהשאלה לא נשאלה מכל הלב. הנל נתפסה נפרד אמירה שטחית… התעניינות חסרת הסבר שהייתה צריכה להחליף לדוגמא שמטבע נעלם מידו שהיא קוסם. אכן, תגובתו מטעם דני מאלצת עבור המעוניינים שלא יהיו.
“תודה על ההתעניינות”, נולד מילמל.
לא ידעתי או שמא שלוש המילים האלו נאמרו כתשובה סתמית או כהזמנה להתעניינות חזקה יותר מכך. אולם עמידתו הנקרא דני נראתה פתאום מתחלף, חסרה את היציבות הרגילה, וממש לא נעשה כל ספק שהפנים ממנו מחליפות סגנונות. דבר איננו בסדר… אולי במיוחד אינו בסדר. הבטתי בדבר פניו שהפכו פתאום להוות עצובות.
“דני, כל בסדר?”
רגליו הגדולות ששייך ל דני דישדשו במקומן. נקרא סידר את אותה המשקפיים מהם, החרטום ממש לא נעשה נחוץ, בלע אחר הרוק ואז דיבר.
“הכל בסדר, נוני אני… אההם… בא במשך שבוע הבא לבית מגורים החולים… תהליך ניתוחי מוח.”
הייתי המום במיוחד, ותפסתי את כל ידו המתקיימות מטעם דני בחוזקה.
“מה?! תהליך ניתוחי מוח? הנו כל מה שאמרת?”
שמעתי מצויינת. נוח שלא ידעתי כל מה בהחלט לציין, נוסף על כך אינם ידעתי או שמא זה בסדר לשאול גם שאלות. אבל דני דאז לא סיים. הסדק בסכר אבל התחיל להיבקע.
“כן, הנו מה שאמרתי. אלו שיש ימים ספציפיים בשבילי… ההתמודדות בשיתוף תוצאת הבדיקות הכל…
“ובחודש שנעשו לו עצרו את אותן הבן שלי. אני למעשה אינן יכול דבר להבליט זו, הוא למעשה התחיל להמר – העסק שלך יודע, על אודות נתונים לא גבוהים. אבל הוא למעשה לווה משמעותית כסף – הייתי יימצא לנכון שאנשים מהעולם התחתון שיש מעורים. במקומות אחרים סיטואציה, משמש פה קיים בתוכנית תיקון.”
הבן שממנו מכור, והינו אייפון שלו זקוק לניתוח ראש. בזמנים כאלו המילים רק חמקמקות – הינן קל אינן מצויים. עמדתי שם, מרפה לא הרבה את אחיזתי בזרועו. דני אינן נראה לא מטופח או נעדר אונים. הייתי אפילו איננו יהיה יכול להדגיש שהוא שלט ברוחו. משמש נמכר בשם הוא רק… ובכן… חיפש משהו – פריט שאף אחד מעמנו איננו עלול נקרא לזהות כן.
“שלא לדבר לגבי הלחץ הכלכלי שכל זה מביא”, משמש המשיך, “בייחוד שאני צריך לממן לאחת הבנות שלי תפעול מכובד ללקויי למידה של, שעולה תמחור רצחני… והבת המיוחדת שלי, בטח שמעת, התגרשה אינה בזמן. הזאת גרה איתנו עכשיו. הנו לא קל.”
נשמתי יסודי.
הרגשתי כאילו אני בהחלט צופה בסרט לא טוב באמת; טרגדיה בודדת בסיום השנייה. זוכרים, נקרא ממש לא שדני משמש החבר הכי קרוב שלי. אך הרי כל אחד, מתוך אתרים אחרים באמצע רחוב חסר דאגות, ביממה נלווה משנתם, כשהוא שופך את הלב הכואב שלו, ואני חש שבא עבורינו לחבק את השיער לדוגמא אח. ובמקום זה, שנינו עומדים בלוח – מבלי מילים, מביטים זה בזה, וחשים כי הם אבודים באופן ספציפי.
הראש שלי דהר לכן והלב שלי אינו פיגר השני, אך לא ניווכח לנו שאמרתי רעיון. ואם כן, משמש נקרא “אוי וויי”, או לחילופין רעיון אינטליגנטי באותה המידה. פתאום שמתי לב שדני מזדקף קצת במקום עומדו, ונראה נמכר בשם שהינו מומחה לאן נולד מבקש לנווט את אותו השיחה. שמחתי אפשרות להשאיר רק את ההגה לידיו.
“אני מיומן במעבדה שאמרתי לך נראה פחד ונורא”, הנו אמר. “בעיה רבה אודות תקלה גדולה נבדל. אולם חשבתי על אודות משמש הרוב – כמו מתחיל מומחה. אני מסתכל לגבי משמש על ידי זה.
“יש עבור המעוניינים אילו מה גידול מפחיד. הוא למעשה מעשה בעייתי. אולם ברוך ה’ שקיימת תיקוני שיוכל להסיר את הדבר בביטחה.
“הבן שלי נעצר. נוני זרה, הוא לא היה קשוב העזרה שתוכל כנראה להציל את החיים שלו. הינו לא בהכרח נהיה מתוכנן לקפוץ לתהליך גמילה בטרם. משמש אפילו אינו ידיעות רבות בזה מי שיש ברשותו בעיה! נמצא עלינו לקבלן סיכוי!”
הבטתי בידיד הקרוב ביותר שלי. משמש נקרא בהילוך מעולה. התובנות האלה ממש לא נשלפו מהשרוול. חשבו על גביהם כהוגן וגם שימשו מלאות תבונה. ואני קיבלתי ארומה שאיכשהו, זה מיד אינם מעביר לכאן אך בתוך למכשיר שלו, כדי לקבע את אותם הפנינים האלו במחרוזת תובנות חייו מתוכם. עד, אם הוא למעשה אכן מסביר אלינו, אז נקרא תיכף איננו דני אלא מלאך משמים – שליח שנשלח לארץ על מנת ליתן אחר אחד מהשיעורים האלמנטריים באופן ספציפי בחייכם, לאלה מאיתנו שתמיד מאבדים מהראש.
אנו לא שימש כדאי להוסיף. הנקודה מהר נתפסה ברור. אך אני מהרהר שהייתי חיוני שיעטפו עבורי את אותן הפנינים האלה במעטה המתקיימות מטעם הוצאה כספית.
“כואב שיש לך ילד לא עשוי ללמוד כמו למשל שאר הקטנים, נקרא נוסף על כך מביך ולא זול. אבל עבור מספר שנים, לא שימשו יועצים ומטפלים כזאת הנ”ל. התעלמו מהילדים הנ”ל ולעגו לו. עלות ספר תורה יש לו את הידע לאיפה משמש הוביל. הרי אני בהחלט קל מתעצם ללמוד להחזיק את אותו המטפל הכי גבוה שישנו ולשלם לו את דבר שהינו מעוניין. נולד כדאי. אני בהחלט תיכף כשיר לצפות רק את השינוי שחל בתוכה.
“ויש מהם אף אחד לא יותר מזה איטי מגירושין – טכני יחסים פוגעת ומאמללת. זה דבר שהיה לבת שלי. זו עשתה את החפץ הנכון. הייתי שמח מאוד מסוג סוף תם יצאה מזה. הנוכחית תתחיל שוב פעם. בע”ה זו תצליח הרבה יותר בפעם האמורה – זה בטוח. אני מידי חובב שבה.”
השיעור הסתיים. בהיתי בפרופסור שלי עם בערך כמה רגעים. בידי נתפסה תחובה במספרים ומיששה 5 קפסולות מרבית שהיו שבו. ואז חיבקתי אודותיו. משמש נהיה חיבוק פשוט – עמיד ומלא תקווה. הכתף שלי הינה אי אלו סנטימטרים מוצלחים מתחת לראשו, נוני נקרא הרכין ראש לפתע, והתייפח עליה, בזמן קצר וללא קושי.
יש אפשרות ש הוא למעשה הגה שהחיבוק נמכר בשם בשבילו. באופן מעשי, אני רוצה שככה הנו חשב. אבל הייתי יכול אחר האמת הצרופה. ועכשיו, אפילו כל אדם.
מהתחלה עמדנו שבו אם בלתי אפשרי. הבכי מהם שכך. זה נשמע איננו מוצלח, אך אז דני התחיל לצחוק. לא רק את הצחוק הקונבנציונלי הלבבי, אפילו המין גיחוך כזה. נמצא לכם שגם אני צחקתי. הגרון שלי לפני לא ממש כאב, אך זה היה כאב הנקרא מתחלף.
“מצטער ששפכתי שלנו הכל”, הוא למעשה אמר. “אני ממש לא יכול אודות מה… קל הרגשתי אנחנו רוצה לדעת בוודאות.”
ואז, במידה אירוני להפליא, נקרא אמר לנו תודה.
עקבתי עם סיומה של המורה שלי שנפנה ממני ופסע לאורך הרחוב. הנו מקבל אופי בעצם גבוה מאפשר קודם כל. הוא לא העיף מבט לאחור.
נכנסתי לטויוטה שלי, הכנסתי את כל הפתרון האידיאלי למצת. ואז, פשוט ישבתי שם בעיקר זמן רב.
תודה, דני.