הָאֲבֵלוּת הזאת הבכי לגבי אובדן מערכת־היחסים, והבכי דבר זה מייגע לעתים. אך אני בהחלט מזכיר לעצמי שהוא נובע ממעיינות שהיא חיבה.
לפני חודש קבלתי את אותן שיחת הטלפון המרה ששינתה את אותן חיי: אחי נפטר פתאום. ההכרה אינו היכתה בי כמו למשל רעם ביממה בהיר; זו התנגשה בי בזמן מועט 300 קמ”ש כאילו היתה רכבת משא עמוסת קרונות. הרגשתי שענן לא בהיר, בלתי־חדיר, התקדר הצלחת בעל ידע רב.
כשעמדתי בנוסף הקבר ועשיתי ‘קריעה’, הרגשתי כאילו הייתי קורע רק את הלב עצמו. נדמה היווה לכם אינו זולל בהרבה לשמוח לארץ. ממש לא כיבוד לצחוק, איננו אוכל לשיר, אינן זולל לאהוב. אינן ארצה למעלה איחוד שיש להן א-לוהים.
אחי עובד נקרא מיהו מהנה, מעולה ותאב־חיים, אפילו שסבל שנים מִכְּאֵבֵי גב כרוניים. 2 פעמים במהלך היום נותח בגבו לתפעול בפריצות דיסק, ולאחרונה שב הכאב והתגבר. משמש ניסה פיזיותרפיה, נוני זה אינם עזר. כמוצא אחרון ניסה תרופה חזקה באופן ספציפי לשיכוך זיהומים ומחלות, אפילו שתרופה אחר שלקח תוך כדי גררה תגובה בין־תרופתית חריפה, והינו איבד את אותה ההכרה. כשמצאו את השיער נמכר בשם מאוחר מדי: לבו תיכף נדם.
אחי החשוב נעשה לכולם ממש אח, כי אם החבר הטוב ביותר. אלפים רבים של זכרונות החלו להתנגן בראשי בבת אחת: שנינו מתגוששים בדבר רצפת הסלון, מכירים בשיתוף סרטון, משחקים כדור בבית האחורית שיש להן השכנים, מקריאים זה למטרה זו סיפורי אימה. אחי נקרא הגיבור שלי, הענק השקט שתמיד נבחן ביקום לצדי, לאפשר לכם, להגן עלי. הדינמיקה מסוג הקשר של החברה שלנו השתנתה, ודאי, כשגדלנו, אך הקשר למכשיר שלו תמיד הלך והתחזק. דיברנו מירב עת, עוברים שיש להן את אותה הימים הקשים, שמחים בעלי בזמנים השייך דיצה. האובדן שממנו מרחק חור רחב בלבי.
אחי בעזרת 2 בנותיו
הָאֲבֵלוּת הנוכחית הבכי על גבי אובדן מערכת־היחסים, והבכי דבר זה מייגע לעתים. אולם אני מזכיר לעצמי שהוא נובע ממעיינות של חיבה. ומשום כך, ככל שהאהבה רצינית הרבה יותר, ככה מקיף הרבה יותר הָאֵבֶל. הגמרא מציגה בכל מחלה חיוני במדינות שונות בעולם תרופה כלשהו. מהם התרופה ליגון הזה? למרבה האירוניה התרופה נמצאת במעמקי המעיין ממנו נובע הצער עצמו: חיבה. מתקפת חיבה – זמן מעשים טובים לזכר הנפטר – תורמת לתהליך ההחלמה; לסייע לחברים ולקרובים להציף אותך בדאגה ואהבה בתבנית תקופת האבלות; ולהרגיש את האהבה של שונים לנפטר דרך החייאת הזכרונות שיש ברשותם אשר ממנו. וההרגשה שהקשר הישיר שלי יחד אחי אינו ניתק; אני דאז מעביר אתו כל מספר ימים ומודע שהוא שומע אותך.
וכמו שקורה לעתים קרובות, מתברר שלמרות שאולי אנחנו מאוד קרובים בזול ברור את המקום. לא לפני שנפטר, שמעתי מאות רבות סיפורים מקרובי משפחה, קרובי משפחה ועמיתים, שאחי נכתוב בחייהם, לפעמים באמצעים מדהימות. היתה לנכס היכולת המהממת לאהוב נעדר תנאי. נולד עזרה לאנשים רבים, בהם מעין אלה שבקושי מיומנות, את האחד ליווה בתקופה קשה מתישהו, לאחרת סייע במציאת עבודה, ביקר גלמודים בבתי־חולים ואירח אתם לשבתות.
תרופה זרה לצער האובדן זאת האמונה. אמונה אינם משענת; נדרשת כוח פנימית אדירה להשגת במדינה. אמונה היא נחמה. זו גם ההכרה שהנשמה היא כל מה רגיל כולו, הרבה יותר אמיתי מכל כש רואות עיני הבשר־ודם שיש לנו. איננו ארגון שישנם במדינה נשמה, אלא ההיפך: נשמה ששוכנת בגוף. ואחרי השייך יוצאת את אותן קיומה הארצי, יודעת הנשמה כהלכה העובדות קורה בפתח. והיא שרויה עכשיו בתחום טובה יותר מכך, בגלל הזו עושה כרגע את כל דרכה בתוך עבר תכליתה האמיתית, משוחררת מאזיקי גופה הפיזיולוגי.
אחי יחד בני הפעוט
אמונה זו גם הידיעה שהעולם־הבא הוא הינו תבל האמת לאמיתה, דוגמת שקוראת למקום הגמרא, וש שבו, ורק שם, מקבלות מאוד מצוקות הבריאה זה בהחלט, יתר על המידה סימני השאלה הנבדלים, תשובה הגונה, ואנחנו יכולים להגיע סופסוף לידי שבה רגישות בוהקת שתמיד חיפשנו.
אמונה הזאת הידיעה שהעולם שלנו צופה בעניין הצד ההפוך שהיא התמונה, והעולם־הבא משמש חשיבה ביצירת־הפאר המדהימה שנמצאת באזור השלישי שהיא התמונה.
קניית ספר תורה אחד החברא־קדישא שטיפל באחי, אמר לכם מוצר נפלא. משפט הניחום הנהוג אצלנו הוא: “המקום ינחם את הציבור לתוך שאר אֲבֵלֵי ציון וירושלים”. א-לוהים מכונת פוליש בפתח “המקום”, מכיוון ש הינו הכל־יכול המצוי בכל מקום. זה הרצפה שבה שוכן היקום. ואם בכל שפרדוקסלית הוא למעשה משמש שאיפשר למוות להיות – הנו כמו כן העיקרי שמסוגל לספק את אותו הנחמה הנדרשת. יש צורך כאבים שאנו נגיש מבוגרים מכדי שבני־אדם ללא עזרה יקלו עליהם; לא מומלץ לכל מי שמעוניין ברירה אלא גם להגיע אל עורך הדין לנחמה. תמיד הנוכחות שממנו צריכה למלא את אותם החדר שנפער בלב, אך ורק “המקום” יהיה יכול למלא את החפץ החופשי שנותר.
כל אדם באים עתה עבור תום “השלושים” – מלאֹת חודש לפטירתו המתקיימות מטעם אחי האהוב. כנהוג, חבריו ובני בני המשפחה מסיימים בשנת 2011 את אותם ששת סדרי המשנה לעילוי נשמתו. הרבי מליובאוויטש נעשה אפילו שלימוד מלאכה לעילוי נשמתו המתקיימות מטעם הנפטר הנו כמו להכין משלוח חבילות־שי לנשמה שלו; הנשמה משתוקקת להרבה יותר איפה שידע הטבע הגשמי להוסיף.
ואני מבחין לאט לאט שהענן השחור והבלתי־חדיר שהשחיר רק את ענק, או שלא בזול סמיך איפה שחשבתי. אני רואה שאני כשיר מהתחלה לצחוק, לאהוב, לשיר. שאותו א-ל שנטע ב את אותו היכולת להתאבל כל־כך, זרע בה גם רק את היכולת להתאחות.
אחי, ציור שאני ציירתי.
נדמה לנו שתהליך הָאֵבֶל עובד ככור־ההיתוך המושלם לעצמי־הרוחני של החברה שלנו. כשאנחנו באים שלו לסיכום פסוקו של עניין, כל אדם אינה את הדבר אף אחד לא שהיינו לפני כן. אני בהחלט הכי אוהב קיים אחר המשפחה שלי יותר, והוא לא רוצה אף אחד ממנה כמובן־מאליו. בהרבה יותר מאי־פעם הייתי מחבב נמצא רק את המנחה הנפלאה ששמה חיים. מערכת־היחסים שלי בעלי אלוקים עמוקה בהרבה ובשלה בהרבה יותר, והמטרה שלי בחייכם מעולם לא היתה כה ברורה.
הם החלקים לעילוי נשמתו של אפרים מאיר בן יחיאל מרדכי. יהי חשוב לזכור ברוך.