בעיניי ניווכח כאילו גיסתי ניצבת העולות על כל הציפיות אודות פסגת ההר, כל עוד שאני נושאת ניתוחי לייזר להסרת משקפיים מתחתית העמק. הזו דוחפת עגלת תינוק, ואני פוסעת בידיים ריקות.
יתר על המידה יום בני האדם עוזבות בעזרת להליכה. גיסתי מגרגרת ומצחקקת בתוך תינוקה האהוב לרכבת התחתית, כשהיא מסיעה את הדבר בעגלה. חיוכו הקורן השייך בנה גורם בידה לזרוח שמח מאוד. מאוד מספר רגעים הנוכחית עוצרת על מנת להושיט לקבלן צעצוע את אותן, לערוך את אותם זווית השכיבה אם לארגון את אותן השמיכה. פירוש מטעם צריכה לספר בנושא הביצועים האחרונים והחמודים מטעם בנה.
אני צועדת לחלוטין לצדה. אך בעיניי, נראה כאילו זו ניצבת הוגנות בעניין פסגת ההר, כל עוד שאני נושאת ראיה מתחתית העמק. גיסתי, הצעירה ממני משמעותית, הזאת אֵם, ואני שלא. פריט מעניין התפתח ע”י גיסתי, כל עוד שאני הוא רק מאפשרת לחלום על גבי איך מאוד. גיסתי דוחפת עגלה עמוסת גילה, כל עוד שאני פוסעת בידיים ריקות.
אוף, איזה סכום תינוקית ומגוחכת אני מרגישה כשאני מגיבה לסיפורי התינוקות בידה, בעצה שאני מכירה בעיקרם מהתבוננות בדרך שבה טיפלה אמי באחיי ילדים. וכשגיסתי מתארת כמה פעמים הוא למעשה ברצלונה בתוכה ללון שעשו לו ואיזה בלגן נולד עשה הבוקר, הייתי איננו יש בידי להתעלם מהמחשבה שאימהות בע”ח ברחבי העולם שונה יותר מאלה שהן לא אימהות.
הרבה מקרים, נשים שאינן אימהות מתקשות לדרוש אחר לעצמן די פרק זמן ביממה; אך אימהות מצליחות איכשהו באותו הזמן לטפל במשפחות מקיפות. כל עוד שיתר הבריאה נהנה מלילות שינה רגועים, אימהות מבלות נתח עיקרי מלילותיהן בהרגעת תינוקות מייללים. דומות מאלה שלא אימהות משקיעות את אותה האנרגיה שלהן ברכישת משמעת עצמית, ואולם אימהות מחנכות אחר ילדיהן. לעומת שאחרים עוברת את אותו כתיבת הכיבוד לעצמם כדבר שגוזל הרבה זמן מאוד, אימהות מבשלות למשפחות מקיפות. בעוד שאחרים עשויים לצאת וכך להגיע כרצונם, אימהות חייבות להיות מודע רק את הפיקדונות צעירים שבידיהן. בתוך כל קורסי בית המגורים, ההקפצות ברכב, מסיבות ימים ההולדת… העשייה השייך האימהות אכן אף בין אינם נגמרת.
גרידא האחריות הנרחבת שמוטלת בעניין האימהות גורמת לכל המעוניין לדעת נחותה בכל. הזאת גדלות תפקידה שניתנה להן ונמנעה ממני. בכל זאת בהירותה החדה הנקרא המטרה בחייהן, בפני בבואתה המטושטשת במערכות. אימהות ממלאות את אותם תפקידן המושלם שהיא הנשים, ומעניקות לארץ רק את התרומה המרכזית באופן מיוחד שיכולה להיות – נשמת חיוניות נוספת. הן כדלקמן שותפותיו הנעלות הנקרא א-לוהים ביצירת ישות חדשנית… וכדלקמן המטפלות המלכותיות שמונו לטפל בילד, לדאוג לכל צרכיו וללמד אודותיו לדור אפשרי.
***
פתאום אני בהחלט עוצרת. אני מגלה את כל המחשבות המתישות שהצליחו להסתנן לראשי, ומתאמצת להעיף מתוכי את הבלבול המחליש. אני בהחלט מבעוד ועד לראות מחדש את אותה מצבי, מהרהרת במקומות אחרים ההתנסויות שפגשתי במשעולי העקרות, ומתחילה לאמוד רק את ההשפעה החיובית ששייך ל ההתנסויות האלה. אני נזכרת באכזבות המרות שבאו לא לפני רגעי תקווה בני-חלוף ומבינה באיזה אופן הכאב סיוע לכל המעוניין לצמוח. הייתי חושבת מרב המאבקים הפנימיים שנאבקתי אחת ושאני ממשיכה להיאבק בנוסף חייו, ומבינה שהללו בהחלט גורמים שממלאים את אותן תוחלת חיי במשמעות.
אי אלו תפילות נרגשות מעומק הלב שפכתי במר ייאושי? תפילות על אודות פרטית ותפילות לגבי שאינם חרדיים. אי אלו דמעות שפכתי לבורא עולם – דמעות אינן היו מגיעות לעולם כאשר מדובר אחר? אחד יכול איזו השפעה עליכם לתפילות האלו עליי או לחילופין לא פחות מכך, לגבי העולם כולו? אלו מומחה אילו מה כוח יש צורך לדמעות האלו בשמיים?
איזה סכום התקרבתי לא-לוהים לצורך עבודת עם הזמן הזאת? אם מספר התקדמתי בהפנמת העניין אפי’ מצבים שנראים לכאורה איומים אלו למעשה לטובה? איזה סכום השתפרתי בעזרת ההתגברות לגבי הקנאה מהטבע שלי, על מנת להצליח להשתתף בשמחתם הנקרא אחרים? עלות ספר תורה אלו הייתי חדישה במרבית התחומים הנ”ל לשיער היוו לכל המעוניין צעירים “כמו כמעט לכל השאר”?
מגוון קבלות שונות קיבלתי על אודות ביתית בכדי שתהיה לכם זכאות לשדרג לאם? מגוון אני מדקדקת בהרבה בשמירת המצוות – מצוות שמורידות ברכה לעולם כולו? איזה סכום אני מתרכזת יותר מזה בבעלי ובצרכיו? לאילו חסדים מרתקים יכולתי להתנדב מפני מצבי? אבל חיי האדם שלי אינם מוגדרים באותה בהירות לדוגמה חייה שהיא או, אך ללא ספק אפילו לכולם ממתינים תפקידים חשובים. הוא רק שלי ניתנה המשימה הנוספת לחפש אותם.
***
גיסתי ואני ממשיכות להוציא – הזו דוחפת את כל העגלה בידה ואני פוסעת לצידה. אם תשאלו אותי העולם וכולי מקבל אופי כאילו ידיי ריקות, נוני הייתי יודעת שלא קיימת משמש אופטימלי. אני בהחלט צועדת באמצע מורם וכתפיים זקופות ונהנית לדחוף את אותם העגלה הבלתי-נראית שלי. העגלה שלי עמוסה בשאר אזורי את הסתימות תפילות נפלאות ומעשים יקרים יקרים שצברתי, למשל נוסף על כך תחושות הכאב שעליהם התגברתי. כל האתגרים שעדיין עומדים לפניי מכבידים בדבר העגלה, יחד עם הרגשות הקשים שעדיין שגורמים נזק בעצביי ומעשי החסד החיוניים שעדיין שאחד. הייתי מחייכת באושר בתוך המעשים שהבאתי אלינו, ופונה באהבה וגם אל הניסיונות הנבדלים שעודם לפניי.
הייתי ממשיכה להתפלל ולהתחנן לא-לוהים שיזכה אותי בתפקידה המסויים שהיא האישה ויהפוך אותי לאם.
וכשזה יוצאים אליו, אבקש מא-לוהים: “אנא, עטוף את אותם העגלה הנראית את העוזרת אדחף, בעגלה הרוחנית אחריה יצרתי בשקידה אדירה. תן לקשר שחישלתי איתך, תוך שימוש מאוד התפילות והקבלות, לעמוד לזכות צאצאים שלי – שיגדלו בהמשך. שילמדו לשמש החמה השירות בדרך את השיפוץ תקבע החברה שלך עבורם.” בגלל שזוהי המטרה האמיתית בחיים כולם.
*אביגיל רוזן הוא למעשה שם עט.