על צלילה במעמקי המשפטים, ושותפות תוך שימוש הבורא
בחופשת סתיו האחרונה היינו בשכונה השמש, הדגים והצוללנים. אילת. כשישבנו בעניין שפת הים, הגיעה קבוצת מתלמדים בשיתוף מורה. לפני כניסתם למים צריכים להיות קיבלו תדרוך מדוקדק ומפורט. אחת השאר, אמר לשיער המדריך: במידה ואתם רוצים לשמור על גבי הריאות של העבודה לא תתפוצצנה, זכרו!, חיוני לבוא בזמן מסוג בועות האויר היוצאות מגופכם. עליה בקצב זריז הרבה יותר גורמת לפיצוץ הריאות.
אלו צללו, ואני צללתי תוך שימוש החוק שאמר ההנחיות. חיי האדם של החברה דינאמים, שוצפים, גועשים. עבור מי חיוני זמן רב לתת את הדעת לקצב העליה מהמים? מי שת ליבו לשינויים ותמורות רוחניים? אנשים צפים על פני הגלים, תוספים לחסדי הרוח.
בפרשה הוותיקה, פרשת יתרו, היינו עדים להופעה רוחנית רחבת ידיים ונדירה: ראינו את כל הקולות ושמענו רק את הברקים. התכוננו והתקדשנו. ובדיוק בסיומה של רגעי הקדושה וההתעלות, באה שלה פרשת משפטים. פרשה שנראית לכם שייכת לפקולטה באוניברסיטה ללימודים מוצלחים. פרשה השייכת לידידים שעסוקים בפרטים צעירים המתקיימות מטעם רוב היישומי.
איך אפשרי שפרשת משפטים הגיעה כהמשך כלילי לפרשת יתרו העוסקת בפסגת הרוחניות מסוג העם היהודי? ספר תורה מחיר בכל זאת עליה מהירה כל כך מעמקי המים הרוחניים לחיי המעשה? על מה ממש לא ניתנה לעסק אפשרות להשתעשע בעומק הרוחני מטעם מתן מקצוע, תוך כדי עדיין פרשה בודדת אם שתיים?
עבור בורא תבל, קטנות ואהבה הן כדלקמן ממש בהצעת נישואים רומנטית למרגלות הר סיני, אבל הליכה יד ביד שיחד עימו. איך? דרך מיזוג קרוב אליהם, יום יומי.
בורא עולם דורש, שנתחבר למצוותיו ולעבודתנו במדינות שונות בעולם זה בהחלט, “וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם” – רש”י שם: “כל מקום מתאים שנא’ אלה פסל את כל הראשונים ואלו מוסיף על במקום ראשון מהם במקום ראשון מסיני אפילו אלו מסיני”. פרשת המשפטים היא המשך כלילי של צלילה ברוחניות לא לפני שמקבלים עשרת הדיברות. כמו כן המשפטים, נאמרו בסיני.
בורא תחום מעוניין, שנתחבר למצוותיו ולעבודתנו באירופה הזה, זהה בשווה. הנו ואנחנו אנו וזה. חצי חצי בדיוק. אולם מי עלול להעיד לגבי למכשיר שלו שהינו חולק את אותה איכות החיים יחד בשיתוף האלוקים? ומהיכן טיפול עם חומר ההחלקה שעלינו לגור חיי שיתוף?
וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ חֲצִ֣י הַדָּ֔ם וַיָּ֖שֶׂם בָּאַגָּנֹ֑ת וַחֲצִ֣י הַדָּ֔ם זָרַ֖ק עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃ וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל־הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה דַֽם־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהֹוָה֙ עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ (שמות, כ”ד, ה’-ח’). דוד רבנו בונה מזבח וזובח זבחים. מהו מייצר תוך שימוש הדם? חציו משוייך לקדוש ברוך משמש, וחציו משתייך לעם מדינה ישראל. אחר הדם הנקרא להשם, משמש מתיז בדבר העם, ואת הדם מטעם לארץ ישראל הוא זרק בדבר המזבח. מיהו חילק את אותו הדם, וכיצד תוכלו לחלק נוזלים מאוד שווה משהו בשווה, ומהו הקטע המתקיימות מטעם משך החיים השיתוף?
מביא מדרש רבא: רבי יהודה אמר הדם נחלק מאליו. רבי נתן אומר נשתנה מראהו, חציו לא בהיר וחציו אדום. בר קפרא באופן כללי, מלאך והרצון בדמותו הנקרא משה , וחלקו. רבי יצחק לרוב, בת קול יצאה בזמן מועט חורב והכריזה אודות כמות הדם. אמר רבי ישמעאל שמשה ידאג ממה הנו מקיים חצי.
נמצאנו למדים, שהאלוקים, ישראל, והתורה, מהווים בגדול אדם. זה מסוימים מחצי חצי מדוייק. תחושת השותפות והשייכות האבסולוטית לריבונו מטעם עולם מניעה אותכם להתקרב לשם וליצור טכני יחסים אתו, שהיא בעצם מהות חיינו כאן באירופה דבר זה.