חשבת פעם אחת על אודות על ידי זה, ששגרת חייהם שוחקת למדי? השלב הבכור בהתמודדות תוך שימוש האפיזודה, נעוצה בהכרת עצם הבעיה.
סיפור איכות החיים של אברהם אבינו נודע בייחוד, הנו היה ההתחלתי שכתב את אמונת הא-ל ברחבי העולם, ועמד בעשרה נסיונות ספציפיים. בפרט מפורסם הנסיון אשר הוא גולת הכותרת, שבו הצטיין במיוחד: עקידת יצחק. הזדמנות משמש הראה מסירות נפש מיוחדת שלא בהרבה יותר הימנה, ואת הזכות השייך ידע הוא כח הנו אנשים מזכירים בתפילותינו מהר אלפים רבים של קיימת, עד עצם החיים זה בטח.
ומה באמת הינו יותר מידי יוקרתי בעקידת יצחק?
שהללו יחד עם זאת אינם בעייתי ביותר, וכמדומה שבכדי לענות עליה אינה נדרשים למאמצים חריגים. אנו מבינים שלבוא ולשחוט בן רוצה כוחות נפש עילאיים, על כל המשתמע מכך.
עכשיו, ברשותכם, השאלה האמיתית אליה רציתי לעלות, מתבססת לגבי מדרש רבותינו בבראשית רבה: אמרו חכמינו ז”ל, שפעמיים נאמר נוסח כפול ‘לך לך’. פעם ראשונה, כשא-לוהים ציווה את אותן אברהם לצאת חשמל כשדים, ‘לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך’. ופעם זמן, במצות העקידה, ‘לך לעסק אל ישראל המוריה והעלהו בכל שיער לעולה’.
ועל ככה נכנס מסתפק המדרש*, שהללו נעדר פתרון: איזה מהם גדול? אילו מה איכות בעייתי יותר? איזה מה ‘לך לך’ סגנון חביבות ממש גדולה מעט יותר ?
על עצם השאלה והחקירה הנו שאולי היינו תמהים, איך מקום פנוי עליכם בפתח להסתפק? למקרה מוטל עלינו בכל מקום מקום שראוי להשוואה? וכי למה נחשוב שהנסיון לעזוב את כל מאור כשדים ישווה בעצם טיפה לדבר כזה עם חשיבות רבה למשל עבודת העקידה?
מהות העקידה עומד על חלל גדול היווה – אולם חד פעמי. אמנם נדרש אותה אברהם להתעלות מעל למכשיר שלו ורגשותיו – ואסור שיהיה היה הנו אבל אם רגעי, במעשה מי שנעשה ונגמר. ‘לך לעסק מארצך’, לעומת אנשים אלה, מעוניין הקרבה יומיומית מתמשכת. לעזוב רק את חלל המגורים, המולדת, ‘בית עלות ספר תורה ‘, להיווצר עובד במלחמת קיום במדינת ישראל נוספת. התמידיות כאן הזו הקושי, הצורך במלחמה בלתי פוסקת, בהכרח, אתמול, איכות החיים, מחר. וזו הנקודה והקושי שבעזיבת חשמל כשדים, המשתווה כמו כן בגדול העקידה.
אפילו לכל מי שמעוניין עליכם קשיים המקבילים לנסיונות אברהם, ובדרך כלל – ההקבלה הזו בהרבה יותר למהות כתבה הבאה מסוג הנסיונות. כל אחד מצליחים או שלא להתמודד יחד קשיים ברורה פעמיים, ויש בידם לגייס את כל החומרים המשמשים הנפש על מנת לסגור נצחון – כשהוא חד פעמי, ‘זבנג וגמרנו’. נוני כשצריכים להלחם כל יום ביומו, מלחמת התשה; בהשוואה ל תכונות שליליות, בהשוואה ל תחושות כעס ורוגז, בהשוואה עצלות גוף האדם אם תשוקות אסורות. בטבע מסובך יותר מכך, בכל שיער אינם חושבים את אותה חוויית הנצחון, אפילו אחר שחיקת הסביבה והכוחות. בטבע עובר להתגורר הנסיון המעודכן מסוג היום.
הרבי מקוצק ז”ל הצטיין בהגדרות שהן קצרות וקולעות, תמצת דבר חשוב הוא במשפט הבא: “קל הרבה יותר למות בנושא קידוש ה’… עוזר להתגורר בדבר קידוש ה’!”
מלחמתנו הבלתי פוסקת נגד שלילית היומיומי שאנחנו נאלצים להתמודד מולו, נקרא עומד על מעמד קשה, ועצם היותו לנצח – ואף כמעט לכל חייהם – זה עצמו האתגר. והיה אם נצליח לשרוד במלחמה בלתי-פוסקת זו? כשאדם יש לו את הידע שזו המציאות בפועל ודבר זה הוא הנדרש אשר ממנו, זה מחשל את אותן כוחותיו עבור מאבק ארוך-טווך תוך שימוש צרות חייו.
שנזכה כולם לחיות על קידוש ה’!
*המקור: מדרש ממש גדולה בראשית פרשה לט פסקה ט: “אמר רבי לוי 2 פעמים כתיב לעסק לכל המעוניינים שלא קיימת אנו בפיטר פן סמוכים העדר זאת חביבה או גם השנייה או שמא הראשונה”