המחוות הקטנות וחסרות חשיבותם, לכאורה, אלו האלו שנותנות את אותו הכוח.
ראשית סמסטר הקיץ שלי באוניברסיטה, רחוקה מהדירה, בודדה מבלי חבורה או אולי חברים וקרובי משפחה, הייתי מוצאת בארונית הבגדים שלי מתנות פרטיות ארוזות בנייר-עטיפה מוכסף, תחובות בנעל הספורט ההפוכה שלי, רק אחת קפלי המגבת, בכובע מטעם הקפוצ’ון. שימשו כדוגמת אלו מתנות אישיות מאמא שלי, טיפות ששייך ל חיבה: שעון מעורר, חפיסת מסטיקים, גומיות לנכס, כרטיסי ברכה קבוצות מאורגנות, שהוסתרו באופן אישי בין חפציי. המתנות הסמליות האלו חיברו ההצעה אליה. את רואה, אני בהחלט מתגעגעת אלייך. את אותן שם לב, אחר בעלת חשיבות עבורנו. אל תהיי עצובה.
המחוות הקטנות העוזרות אילו שמאפשרות לנו את הכוח.
במגרה שבבית שלי מושג מכתב תודה ממורה, אודות מתנה ששלחתי לחיית המחמד לכבוד הולדת בנה. התינוק ההוא בדירות מיד בן 4, ואני ממש לא עשויה לזרוק אחר הפתק. יש בו הודיה סטנדרטית, ו”אנחנו סופר מעריכים…” ובונוס שני – משני משפטים שנתפרו ביותר בשבילי, פרטיים ונוגעים ללב.
שמעתי סיפור על גבי מי שהיה נתון במשבר לחתונה מציאותי. באותה זמן, הבעל קרה פעם לנסיעה עסקית, וביקש את אותו הסכמת אשתו: או שלא רצוי לחיית המחמד שהוא ילך הביתה חיצוניים לדירתך במהלך תקופה יותר משדרשה הנסיעה. משמש ביסס אחר התוכנית הזאת בעניין המצוקות ששייך ל שניהם. נעשה לרכבת התחתית מסורבלת, אבל היא הבינה את הרגשתו. לילה לפני הנסיעה מתוכם הנוכחית חשה בריקנות שמרגישים רגע לצורך שמאבדים פרויקט מיוחד, והחליטה לגלם רעיון הטוב ביותר. הנוכחית חתכה נקודות נייר וכתבה עליהן כל מיני אני בהחלט זוכרת:
הייתי זוכרת אחר הלילה בה הינו בננו ונסענו בגשם לבית החולים ואני פחדתי, אולם הרגשתי מאובטחת היות היית אתי.
אני זוכרת שחזרת הביתה מוקדם, בגלל אני חולה ומצוננת, והבאת לכם תה בבונג ועוגה.
הייתי זוכרת שאולי היינו באירוע שלכם ששייך ל אחותי ואתה חיפשת את אותן מבטי וחייכת לארץ.
זאת החליקה אחר הפתקים בתוך הצבע אשר הוא התכוון לקרוא במטוס, לגרביים שבמזוודה, לתיק הרחצה… שימשו אלה נקודות דף הנייר הקטנות כדוגמת אלו, שבסופו של דבר החזירו את החפץ אליה. מוקדמת.
ספר תורה מחיר מזמן, תוך שימוש החזיר את אותם הבת שברשותנו הביתה מהגן. היא נכנסה לחברה בהתקף-זעם קלאסי וצרחני, צווחת חיצים בתוך אוזנינו, נשכבת על אודות האיזור ובועטת לדוגמא דג משתולל מחוץ מים.
הוא חיכה. נולד הרים שבה בזרועותיו. נולד החזיק במדינה. הצעקות לחיית המחמד הפכו לנשימה סוערת, ואז זוהי נרגעה.
למחרת, כשנסעתי ברכב, חשבתי שאני יש בידי לציין לו העובדות אשר הוא טיפל בזה בשיטה נהדרת, למרות שזאת נודעה משחק רשת שגורמת לכם לרצות לסתום את אותה האוזניים, לברוח אל עורך הדין את אותה ולנעול את כל דלת ביתך.
אינן, אני אינם רוצה ללכת אליו לפעילות, חשבתי. זה איננו או אולי בשביל איך נחוץ.
הרי מתי כן חיוני להתקשר?
הכיור סתום וישנו לקנות שרברב. העסק שלך עשוי להבטיח לכל המעוניין את אותו המספר? נתנו לכם סגנון לבר מצווה המתקיימות מטעם השכנים. הדבר לענות להם?
היא הינו הגבר שישב אתי במסעדה רומנטית, ולאחר הארוחה קירב לכאן את אותה הנר שעל השולחן, על מנת שאוכל להתקשר יותר מכך בקלות את אותם ברכת הקייטרינג. כשהבטרייה המתקיימות מטעם הנייד שלי התחילה לזייף ואני אני עלולה לבוא ליום שלם בלי מטען, הוא שלף את אותו הבטרייה מהם והחליף בשלי.
כשקוראים ביוגרפיות מטעם אנחנו צדיקים, לומדים שהצטברותם מטעם המעשים צעירים זו גם את זה שהופכת רק את אחד לגדול ואין זה נשכח. לדוגמא הרב שלמה זלמן אויערבך, שתמיד הזדרז לחכות במושב הקדמי במונית, כדי שהנהג איננו ירגיש למשל משרת. ואפילו לא אנחנו מדברים במעשים בודדים אלו. הטיפות הקטנות מטעם הגשם הן שיוצרות אחר השיטפון.
חוזקם הנקרא הנישואין אינם בא מהדברים הכבירים – טיול ההפתעה לאירופה, צמיד היהלומים היקר, להוות עימו בניתוח גדול.
חוסנם של חיינו המשותפים מגיע מהדברים זאטוטים. מהתשובה החיובית ל”זה בכל משנה? הוא חשוב? תראה למטרה זו כמעט בכל השפעה אודות החבר/ה שלי? על גבי בן/ת זוגי? ילדי? נקרא ישפיע עליי?”
התקשרתי אל עם להודות לו.
גרגרי האורז צעירים הם הללו שמתחככים הינו בזה בתוך הרעשן, שיוצרים רק את הקצב, נוסעים אליו את כל המנגינה. כן, בהחלט, אכן.