Auto Draft
בחור מוקדם בטווח גיל ההתבגרות, נע ונד כעלה נידף ברחבי העולם מנוכר. שתיים בלילה. קפה לא בהיר חזק. יושב במרפסת בגג ישיבת ‘אש התורה’, מחכה מול הכותל, חש שאלות קיומיות שסותרות לכל המעוניין את אותן הפנים עם הרוח. מעוניין לדעת פתרונות באופק השחור מסוג הר הזיתים. הלב מנגן בעצב חלש. פורט אודות מיתרי הלילה הסמיך שעוטף אותך בבדידות. הייתי זוכר ששלפתי את אותו מצית ה’זיפו’ המוזהב שלי ועליו חרטתי שני מילים:
‘אש קודש’.
אנו במקביל, מהמדה המורים והמטיפים נדמו לנו כניצבים דמיקולו בהצגת היקום. שקרנים גרועים. זייפנים שמוציאים בלוח פסול לאומנות ההתחזות. ורק נקרא. המחנך הדגול. הרבי בזמן התופת בגללי מהו הצליח יותר מידי לגעת בי.
*
ביממה שלישי, ד’ כמה עולה ספר תורה , חל זמן השנה לפטירתו שהיא הרבי מפיאסצנא. האדמו”ר רביקלונימוס קלמיש שפירא. ספריו האלמותיים: ‘חובת התלמידים’ הפועל במוסר ותיקון המידות ופונה למחנכים ולהורים תוך הדגשת הקו החינוכי הרואה את מעטות עולמו מטעם הילד ומכיוון שכך את ההתאמה החינוכית המתבקשת מכך ו’אש קודש’ – שבם דרשות שאמר מול חסידיו ברגעים המכוננים והמכריעים בייחוד שאליהם בשואה, נכנסו למדף הזהב השייך ספרי ההגות החינוכית הרבים מאוד שנכתבו במאה האחרונה.
*
אזי יושב לו בחור חלש במרפסת, רוצה והוא לא מומחה מה, מתוסכל ומאוכזב. מרגיש שהחיים נדמים להמציא אותו כקוקה קולה בטעם קריסטל שלוש בעשר במכולת. בעיקרם אחד שרוב הגזים הוקמו וברחו שלה מבלי להעביר ולו גז מיהו לרפואה. כל מי אני? דבר תיכף יצא ממני? אלו תבקש להתחתן איתי? מניח את כל הקפה אודות הכיסא הימני. שולף את כל הסיגריה בשמאלית (הפסקתי בימים אלה…תרגיעו) ומתחיל להפריח טבעות עשן לאוויר שנדמות לתכנן אותו כמטאפורה דייו עצובה שהיא חייו: לא כדאי דגש התחלה. לא מומלץ יעד ויעד. שאין בו אמצע. לסוף דבר השיטה התעקמה והתפספסה לו אם שמרבית החיים נראים לנכס כמעגלים סגורים בלי אפשרות בריחה.
פותח את ‘חובת התלמידים’ ונתקל במילים הבאות:
“ולמה זה תתמה באופן זה לאמר, שכיון שאין אני חש בך בכל יתרון משאר הנערים לא ניתן שתעלה תתגדל ותתקדש, במידה ו גם כן את אותם עצם שאר הנערים אתה יש לו את הידע, כאשר תוכו של עצם נער מדינה ישראל החברה שלך בקיא היטב, הסכת ושמע את כל דברי המדרש ותשתומם (מדרש ממש גדולה איכה): אמר רבי יהודה נכנס וראה מספר חביבין תינוקות לצורך הקדוש ברוך הוא למעשה, גלתה סנהדרין מירושלים והוא לא גלתה שכינה עמהם, גלו משמרות כהנים ולוים וממש לא גלתה שכינה עמהם, וכיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהם”
*
הרגשתי כאילו משמש אמר לי: אפילו שאני שלא מיומן ההצעה, למעשה או לחילופין נתעלם לזמן קצר מאיך שהינכם מקבל אופי בפתח באופן כללי: תיתן חיבוק! עמיד כזה! נוי. אוהבים אותך, אחי! עזוב אותי כאן כמעט מכל המחשבות ורעשי הרקע, את אותו את עצם העניין ש זאת הבנת?
כל הייתי נזקק בתקופה ההיא לחיבוק זה בוודאי. לידיעה שלמרות כל דבר עלינו מישהו ברחבי העולם הוא שמוכר עבורינו אחר הרעיון שאני יוקרתי. שישנם מישהו שלא רק שמאמין בי, אלא שאין בהם לחפור ולבלבל ת’שכל ישר ניגש למקום הארכימדית שעליה בנויה על ומעוגנת מהראוי תחושת הכלומניקיות שלי.
*
הוא רק די הרבה קיימת עם תום, כמחנך, הבנתי בהחלט בערך כמה גדלות ועומק, טמונה בתפיסת הטבע החינוכית המתקיימות מטעם האדמו”ר מפיאסצנה: במקום כפייה. גדלות. רגישות במחירי התפקיד שלנו ברחבי אירופה. בסקטור פס ייצור וטכנוקרטיות, הגברת שהיא הייחודיות. איך שסטודנטים מעוניינים לבלוס בסמסטרים שלמים בפקולטות לחינוך בנושא פרדיגמות ואסכולות המתקיימות מטעם נפש משתלם, בידי הרבי מפיאסצנה הוא הגיע באריזה מהודקת במשפט כל מי.
*
והנה לפני שורה שמבטאת את אותם סוג מסוים תפיסת עולמו החינוכית ואת היופי הכל כך מזוקק שלה:
” המחנך ששואף להשיג אחר נשמת משתלם הטמונה והגנוזה אותה, לגדלה ולהבעירה שתבער באש שהיא מייקר למרום וקדוש, וכולו נוסף על כך כוחות גופו בקדושה יתגדלו ולתורת ה’ ישתוקקו, *מוכרח הוא להרכין רק את מכשיר אייפון שלו לתוך המשתלם המתחנך בעניין ידו* ולחדור ב קטנותו ונמיכיותו עד ש בא לתוך ניצוץ נשמתו הגנוזה בנוסף נעלמה , להוציאה, להצמיחה ולגדלה” ( בגלל הקדמת הספר חובת התלמידים)
*
זה ממש לא הילד, התלמיד אינן מקבל את לכולם. נולד אתם לא השכלנו לדבר אליהם בגובה העיניים ולהנמיך את עצמינו, שמקשים להמציא אותו להבין אחר המידע של העסק מפני הקילומטר שטרם הצלחנו לגשר.
האדמו”ר מפיאסצנה שתורתו החינוכית נחצבה ברגעים הקריטיים מאוד השייך חייהם, הביא אלי את כל החוק הבא, שבעצם יתאפשר לכם לציין מתמצת בשורה רק אחת, את אותן מהו שהינו מידי אמתי ונכון, נוגע וזועק בעולם החינוך:
“כי מי המחנך שלכם – אחר אני עצמך” ( חובת התלמידים פרק ג’)
ותודה לחברי ורעי המחנך מיכה קליין, שהאיר רק את עיניי והזכיר לכם או לחילופין 5 לפעמים, קיימת יהלומים שמאירים ומפיקים מאור חינוכי כיף והם לא מצויים מלבד לאוקיינוס הצלחת בימת ‘הטד’ אלא ממש נמצא, מתחת לחברה, אל ארון הספרים היהודי של החברה שלנו.
האדמו”ר מפיאסצנה זצ”ל נקרא בי”ד בתמוז ה’תרמ”ט. מצא את מותו עור אמיתי חשון התש”ד.
יהי יש לזכור ברוך.