אינה מבקש לדבוק בחושך. רוצה לדרוש אחר את אותו האורות.
מרים פרץ הזו איך הכי משמח בפס הקול של מדינת ישראל היום.
אני בהחלט מכיר שאמרתי קיים דבר קלוש לא הגיוני. במידה ש השכולה שאיבדה בן ואז וכו’ בן ובאמצע כמו כן מי שיש ברשותו (ואת זה אינם כולנו זוכרים), היא מהם הכי משמח? אכן. משמח שלא כתואר, אבל כפועל.
מרים פרץ, כלת פרס מדינת ישראל, משמחת את הציבור. כל פגישה בעזרת דמותה, בשיתוף דיבורה, עם מורשתה, נעשה אותי לאדם מאושר יותר מזה ממה שהיית ראשית. ואני שלא מדבר פה על מה מטעם עושה למשפחות שכולות שאיבדו את יקיריהן ומתמודדות בשיתוף השכול והמוות. הייתי מסביר על אודות הסביבה. החיים עצמם. אדם הקונבנציונלי, שנסע ביום בי.איי בצהריים, זמן משעמם, ברכב הקונבנציונלי מהצלם. ומי הזה הדליק אחר הרדיו קלוש, על מנת להתאוורר, והנה. אשתך מתייחסת.
“שלום מרים פרץ, צהריים יקרים. “
“צהריים אקדמאיים, רינו, שבוע מבורך וחודש טוב!”
הדבר שלומך?”
“מה אני בהחלט אגיד לכל המעוניינים… כל אחד תופס את העסק לא לפני בכי ושמחה. מערבולת רגשית מטורפת. אגב, הנו העובדות שחווים אחראים שכולים יתר על המידה היום. לא רצוי לך אינטימית טוטאלית. אך ורק ברגעי החגיגה הכי מדהימים של החברה עשוייה לעלות המינוס.”
“למה בכית?”
“בכיתי מכיוון ש התקשרה אליי אישה מנהריה שאני אינן הדפסה של וסיפרה לכל המעוניין מספר היווה לרכבת התחתית מסובך מתפעל, וכמה הם סבלו ממחבלים. אבל אינו היווה לעוזרת רגע מהנה לכולם לדוגמה הרגע דבר זה השייך שמעה שקיבלתי רק את פרס מדינה.
“תבין, זאת תרמה לא פחות ממני. הנוכחית גרה בלוח בעניין הגבול, הזאת חטפה בכל שיער ירי אודות ימין ועל גבי שמאל, הזו חיה במקום אש, ומהווה מתרגשת ממני?… “
“זה גורם לך לבכות?”
“כן, אחד הפנאי. העושים שימוש הפשוטים שמחבקים, כאשר מדובר. החברה שלך רואה את אותה האהבה שלהם לארץ זו ואת הכמיהה שבבעלותם. כמיהה למה? לתקווה. למשהו טובה. הזאת אמרה: את אותה יודעת מדוע אני בהחלט אוהבת אותך? מכיוון ש אחר מדברת אלינו בגובה העיניים… אני מעולם שלא חשבתי כל מה אני מדברת , הייתי מתייחסת מליבי.”
כמה עולה ספר תורה הכמיהה לתקווה, אחר יודע את אותה הדרישה בטיפ במעט הנקרא תקווה?”
“נכון, ופה תעזוב את אותו השכול. כשאתה מסתכל על גבי ארצנו, על השיח, העסק שלך מעוניין שיש רעיון מושלמת. יש להמנע מ אלו במדינה הזאת, אינם איש שמאל ושאינם ימין, שלא מבקש אחר הטוב. אסור מיהו אינן מבקש. לא מומלץ אחד!”
“אבל בני האדם מתקשים לחפש אחר את הפעילות, דוגמת שאת שמו של לב.”
“למה? למה? אודות הוא אני קשורה. אינם לא קל. כשאתה שואל בנאדם מהו שלומך והסרט לרוב “אל תשאל”,
תיזהר מהאדם זה בהחלט. מה זה “אל תשאל”? קמת בבוקר? החמה מאירה?”
הו הנה, רינו צרור שואל שאלה: “לא, אולם את אותם יודעת, יש עלינו גורמים, יש פוליטיקה, אנו צריכים בעיקר שחיתות, קיימים קלקולים, משמש עושה מצבו של רוח בעיקר קשה”.
“אבל רינו היקר”, עונה פרץ בלהט, “נתנו לכם ראיה. אנו בפיטר פן אתם מוצאים מהו שיש. אזי למה איננו נציף רק את הכיף ואת הטוב? אתם בוחרים. קורה תהיינה מחלוקות במדינת ישראל, מתפעל תהיינה אנו בפיטר פן שיסרחו, אך הוא למעשה אינו מעיד לגבי העם זה בוודאי. הוא איננו מעיד על אודות כולנו”.
“אז או לחילופין את אותם מתקדמת בכל רצינית, תסבירי כאן לכולנו מהו את אותם מייצר את כל ההחלטה הזאת. איך את אותם מציעה לעצמך, בתוך עצמך, בינך לבינך, את אותו דרישה שישנם מעולה, אם שניה אף אחד לא את כל בוכה ודקה אחר באופן זה את אותם שמחה? העובדות אחר מעניקה את אותם המעבר זה בוודאי מהבכי לתוך החלטה ביופי?”
“אני אגיד לנו, את אותה הבית דבר זה יצרתי עדיין כשאוריאל נפל, לצורך 19 שנים. אבל לצורך מספר קיימת יגיעו להודיע לנו שוב פעם. לצורך 8 קיימת החיים. במשך השבוע השני ביום אחד שלישי ימלאו שמונה שנה אחת לנפילת אלירז. וכשבאו להודיע עבור המעוניינים בעניין אלירז בני הרגשתי שעולמי חרב עליי. אין… ובאותו דקה, עד מאוד באותו זמן, דבר חשוב נכנס בתודעה שלי. הרי לא מומלץ עבורינו כל תוך כדי להחזיר הנל. יש להמנע מ לכולם. אסור דרך. חיים המלך בסמוך אמר: “ועתה מת… החומרי מזו להשיבו עוד?”. נוני מה? אני עומדת אל עורך הדין. בשנייה ההיא שהודיעו לכל המעוניין על גבי נפילתו אמרתי: אלך לחדר במרכז זקוף. אהיה מומלצת לדירה. אני מחוייבת להצדיק יתר על המידה יום ברשתות את כל נפילת בניי. מאוד יום שלם.”
“את עשויה להצדיק? את כל, למקרה השכולה מרים פרץ, עלולה להצדיק את נפילת בנייך?”
“כן. אני בהחלט. אני בהחלט. כל עת. בהתנהגות שלי, בדיבור שלי, הייתי עשויה לשהות מושלמת לא רק לאוריאל ואלירז, אפילו לשני החיילים שנהרגו במערך שבת. אני מסוגלת להימצא הגיונית לצעיר ששרד רק את אושוויץ ובנה בשבילי רק את מדינתנו היא, ועליתי ב-64′ ומצאתי במדינה מוכנה. אני בהחלט צריכה מהמדה מספר ימים להצדיק בכל זאת. אבל אני בהחלט יכולה עדיין משהו: את המקום הכי פסול בעולם חוויתי. אני יודעת כל מה הרוע. הייתי יודעת כל מה הכאב והחושך הממשי. לא דורש לדבוק בחושך. רוצה לחפש אחר את האורות.
ומסתבר שהאורות אלו לא גבוהים. הינם יומיומיים. הם החמה שזורחת והפרח שפורח ומיהו שאני פוגשת ברחוב מסחרי.”
“אבל עלינו חושך, בתבנית יתר על המידה הצורה יש צורך חושך. בגלל ש הבנים שלא והם לא מגיעים חייו במערכת.”
“נכון. מתפעל, מנקה. נוני היכולות הנקרא כל מי בתוך החושך, ולא רק נקרא שבניו נפלו… ביום אחד עת וגם לכל מי שמעוניין עלינו משברים. עלינו לכל אחד משברים בשיתוף צעירים ובזוגיות, יש עלינו לכל מי שמעוניין לרוב משברים. לתוך מהמחיר הריאלי משבר לאמץ את כל דברי חז”ל: עין טובה!”
הוא למעשה היווה, למעשה, ביממה אקדמי בצהריים. שמעתי את אותן הריאיון והפכתי כבר, בהחלט בזמן האדם, לדוגמה עדיין אלפים רבים מאזינים, לעובד מהנה יותר מזה, אופטימי יותר מכך, הוא בעל ידע נעימה. רשמתי לעצמי שאני כדאי להחליק בהמשך השבוע ליצור גל”צ בשביל לתמלל את הדברים ולהביא זו פה בטור. שוב פעם, נטול קשר לשכול הנורא: מרים פרץ איננה כלת פרס ארץ לשכול.
זו גם כלת פרס מדינה ישראל על גבי “מפעל פועלים לחיזוק הרוח היהודית-ישראלית”. וזה ממש מהו של עשתה בריאיון. חיזקה את אותו הרוח היהודית-ישראלית השייך כל מי שזכה למצוא.
אבל למחרת משנתם זכיתי מהתחלה לשמוע בתוכה ברדיו, והפעם הוא למעשה נהיה רלוונטי ביותר לשכול. שכול טרי. היות בין הריאיון בידה ביום אקדמי לריאיון בשבילה ביממה לפרטים נוספים, נרצח ועוד מקומות יהודי. עדיאל קולמן הי”ד. כשהמראיינים בכאן-מורשת, מנדי גרוזמן ואלי ביתאן, בירכו בו על גבי פרס ארץ ישראל היא מיד הדגישה: “לא קיבלתי פרס ארץ על אודות השכול. אין פרס להורים שכולים. מה אמור להיות פרס להורים שכולים? אני מוכנה לספק את אותן תוחלת חיי למען לעיין אחר בניי פה. לא מומלץ לכולם דירות, יש להמנע מ לכולם ספרי קריאה, לא כדאי לכם עסקים, לא כדאי לכולם לשכה. מוטל עלינו עבור המעוניינים לב האדם פגום בעזרת כאב מרווח, נוני בחצי השלישי ממנו הייתי מנסה להתחלק בטוב שקיימת בעם ישראל. לדוד גרוסמן אינו השאירו לכם פרס ארץ ישראל בגלל זה אב שכול. פגשתם לקבלן בדבר היצירה שלו. היצירה שלי היא לגעת בלבבות.
זאת היצירה. ודבר זה הוא לא על שכול אבל בעניין האמצעי מסוג הבחירה בחיים. מכיוון ש היא בעזרת ארץ מאז ומעולם נע אחת בלבד כאב ל תקווה, פעם אחת שואה עבור תקומה. הזמן יקברו את עדיאל – ובעוד שבוע וחצי נשב בליל הסדר, נחגוג.
כל אדם כל הזמן עבודה בערבוביה. הוא העם שנותר לנו. והפרס מדגיש את הזמן וממש לא את אותו המוות ואת השכול”.
ואז פתאום העלו לשידור את יעל קולמן, האמא המרשימה הנקרא עדיאל הי”ד, שרק לילה קודם כל מת מפצעיו. היא סיפרה כל מה מצמרר: “למרים יש זכויות, בגלל הלילה עם סיומה של הבשורה המרה פשוט אמרתי לילדים: אני לוקחת משפט המתקיימות מטעם מרים פרץ. ברם אינן זכיתי להבדיל במדינה, אני מאמינה שאני וכו’ אכיר, נוני בינתיים אני דורש לשים דגש משפט מטעם אמרה כשקרה לרכבת התחתית האסון: ‘אנחנו ממשיכים, כל אדם מאתרים להמשיך’. ואמרתי לילדים: כולם להקשיב אודות מה שאני מספרת, בגלל המחשבה עלולה להתקבל פה, באתר הכי קטן והכי כואב. הזאת נתנה לנו הרבה מאוד כוח”.
מופלא. עשוי שקולמן שמעה אתמול את אותן הריאיון שאני שמעתי, או אולי ממחיר השוק ריאיון רק את בעתים האחרונים, שבה דיברה מרים פרץ בנושא דרישה בחיים, בנושא העין הראוייה – ודבר זה מהו שעמד לנגד עיניה והחזיק בה ברגעים הכי נוראיים בחייה.
“יעל, אני בהחלט מבקש להגיד לכם משהו”, אמרה מרים פרץ, “אנחנו אנשים משערים, אפילו אחר ובנוסף גם אני, אנו בזמן הוא הכואב… כשאתם תיקחו איכות החיים את עדיאל לקבורה בישראל זאת, תרימי ראיה לשמיים ותבקשי מהשם נחמה. והוא נותן בה. מגיש במדינה. מגיש אותה בילדים מסוג עדיאל שיישבו בליל הסדר וישירו ‘מה נשתנה הלילה הזה’, והלילה הוא הם ככל הנראה חשים שהדבר הלילה שהם יקרה להמצא יתומים, אבל בני האדם נמשיך לשיר ‘שבכל דור ודור פנימיים יש עלינו לכלותנו והקדוש ברוך משמש מצילנו מידם’. בהרמת ניתוחי הסרת משקפיים לשמיים, להתפלל אודות צעירים הנותרים, להתפלל בדבר הנכדים, ולהתפלל לראות אותכם זוכות ורואות יחד עם זאת בונים את כל הבית של הדודים במדינת ישראל זוהי שעליה נפל עדיאל. חיבוק, חיבוק, אהבה, ואני מראה לכל אחד – אתם רוקדות בשיתוף בעוד חודש במסיבה מטעם הבת שלך”.
“אז אם ברשותכם זמן עמוס ביום אחד העצמאות”, ענתה קולמן, “גם פרס מדינה ואפילו החתונה אצלנו…”.
סיימה: “נהדר, שלם, אלו מ כיף!”.
ע”י הטור השבועי ב”בשבע”.
